רוצים חיים ארוכים? חפשו אחר כל מה שחיובי בהם ו...צחקו. כך מבטיחים חוקרים שגילו כי אנשים שהגיעו לגיל מאה ויותר הם בדרך כלל מוחצנים מאוד, מחבקים את העולם בזרועות אופטימיות ובעלי תפישה שאננה ועליזה.
הממצאים מבוססים על "פרויקט גנטי של אריכות ימים", שהחל בקולג' לרפואה אלברט איינשטיין שבניו-יורק. כל משתתפי המחקר היו מעל גיל 95, וכולם יהודים ממוצא אשכנזי (מזרח אירופה).
החוקרים לא היו בטוחים מה הביא אותם לגילם המתקדם והאם הייתה זו האישיות ששיחקה תפקיד משמעותי בכך או משהו גנטי. ממצאי המחקר הראו כי בני המאה חלקו מאפיינים אישיותיים חיוביים, מה שמרמז כי מאפיינים אלו קשורים לאריכות ימים.
יחד עם זאת, המסר העיקרי מהמחקר הוא שלמרות שהמשתתפים היו בעלי אישיות "נחמדה" אין זה מעיד בהכרח כי כך היו כל חייהם, עובדה שתומכת ברעיון כי לעולם לא מאוחר מכדי לאמץ גישה חיובית לחיים.
הממצאים פורסמו בכתב העת Aging.
עניין של גישה
צוות החוקרים ציין כי ארצות הברית, לדוגמה, היא כיום ביתם של 53,000 בני מאה ויותר, המייצגים 2% מהאוכלוסיה. הם הדגישו כי הדרך המדויקת בה הגנטיקה משפיעה על אריכות הימים עדיין לא ברורה, כמו גם כיצד נטיות גנטיות הקשורות למבנה אישיות מסוים משפיעת על תהליך ההזדקנות.
כדי לענות על השאלה השנייה, פיתחו החוקרים תחילה שאלונים בני 98 שאלות שתוכננו לסרוק ולחפש אחר עדויות למאפייני מפתח אישיותיים. לאחר מכן נשלחו השאלונים ל-243 איש בני 100 בערך. 75% מהם היו נשים וכולם היו בני אותו מוצא, עובדה שאפשרה לחוקרים לערוך השוואה בין מבני אישיות שונים בקרב אנשים הדומים מבחינה גנטית.
התוצאה: רוב האנשים שהיו קרובים לגיל 100 היו רגועים, חברותיים, מצפוניים ועם ראייה אופטימית לחיים. עובדה חשובה היא שצחוק וחיי חברה פעילים היו נורמה קבוצתית, בעוד שנוירוטיות הייתה יוצאת דופן. יתרה מכך, תחושות הובעו בצורה פתוחה יותר בקרב קבוצה זו.
לדוגמה, החוקרים שעקבו אחר המאפיינים האישיותיים שנמצאו אצל ילדים של בני מאה הראו כי אלו שהיו מאוד נוירוטיים נטו גם להתמקד בקשיים ובלחץ במקום לשחרר רגשות אלו, מה שמרמז על סיכון גבוה יותר למחלות קרדיווסקולריות. החצנה, מצד שני, תרמה ליכולת טובה יותר בבניית רשתות חברתיות תומכות ובמעורבות קוגנטיבית.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה