הנחה תינוק במיטת נוער - לא רשלנות של היצרן - ל"ל

יצרנית רהיטים אינה אחראית לתאונה בה נפצע קשה תינוק בן ארבעה חודשים, שהונח בידי הוריו ללא השגחה על מיטת נוער. כך קבעה (9.5.12) שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, מיכל נד"ב.

בשנת 2005 רכשו ההורים מיטת נוער של חברת עצמל'ה עבור בתם בת השנתיים ומחצה, כדי להעביר אותה ממיטת התינוק. למיטה זו מעקה שאינו מכסה את כל רוחבה, וקיים רווח של 12 ס"מ בין דופן המיטה לתחתית המעקה. ההורים טענו, כי בשנת 2006 הניחו בה את בנם בן ארבעת החודשים למשך 20-15 דקות, הוא החליק מתחת למעקה, ראשו נמחץ והוא נותר פגוע בשיתוק מוחין מורכב. בעקבות זאת, הגישו ההורים תביעה נגד עצמל'ה בטענה להתרשלות בייצור המיטה ובמתן הוראות השימוש בה.

נד"ב קבעה תחילה, כי גירסת ההורים בנוגע לנסיבות התאונה אינה מהימנה עליה. תחילה טענו שהיא התרחשה בשעות הצהריים, לאחר מכן אמרו שהתרחשה בשעה 16:00 או 17:00, ובכל מקרה - שהתינוק נותר ללא השגחה במיטת אחותו 20-10 דקות. לעומת זאת, ביומן מגן דוד אדום התקבלה פניית ההורים רק בשעה 18:09. לאור כל זאת קבעה נד"ב, כי נראה שהתינוק הושאר ללא השגחה זמן ממושך בהרבה, לפחות לשעה ואולי גם למספר שעות.

הנקודה העיקרית בה דנה נד"ב היא הטענה להתרשלות מצד עצמל'ה, אותה דחתה. לדברי נד"ב, להורים היה ברור שמדובר במיטת נוער ולא במיטת תינוק - שהרי הם עצמם הצהירו שלצורך כך רכשו אותה, בידי חברה ששמה כולל את המילים "רהיטים לילדים" (ולא "רהיטים לתינוקות"). עוד היא מעירה, כי ההורים עצמם העידו שהיו מודעים לכך שאין להשאיר את התינוק במיטה זו ללא השגחה.

נד"ב קובעת: "בנסיבות אלה שמדובר במיטה, שאין בה סיכון כלשהו בשימוש רגיל בה על-ידי האוכלוסיה לה היא מיועדת, שייעוד המיטה הוא ידוע וברור (נוכח הגדרתה כמיטת נוער או ילדים, גודלה והיותה בלתי מוגנת לכל אורכה), נראה לי כי לא קמה חובת זהירות קונקרטית, וכי אדם סביר לא היה צריך, כעניין שבמדיניות, לצפות התרחשותו של נזק עקב שימוש במיטה למטרה שבאופן ברור וגלוי היא אינה מיועדת לה".

עוד דחתה נד"ב את הטענה, לפיה הייתה צריכה עצמל'ה להדביק על המיטה אזהרה בדבר הסכנה בשימוש בה בידי תינוקות: "אם נקבל טענה זו, כי אז מדוע לא נחייב יצרן או משווק של מיטה זוגית - שיכול לטעון הטוען כי עקב רוחבה עלולים הורים לחשוב כי בטוח להניח באמצעיתה תינוק - גם כן בחובת אזהרה, שאם לא כן תחול עליו אחריות. ואם כך, מדוע לא נחייב כל מוכר של כל מיטה שאינה מיטת תינוק להדביק אזהרה דומה, שאם לא כן יתחייב באחריות לנזק שייגרם לתינוק אם יונח בה. נראה שאין לדבר סוף".

בצורה יוצאת דופן, ולמרות הנסיבות הטרגיות, חייבה נד"ב את ההורים בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל, "נוכח ההזדמנויות שהיו לתובעים לחזור ולשקול אם לעמוד על תביעתם".