בית משפט השלום בנצרת חייב (31.8.03) את ג'ניפר איסקוב, עובדת לשעבר בחנות סטימצקי בקניון נצרת-עילית, לפצות את אילנה רז, שהיתה מנהלת החנות, לאחר שקבע כי איסקוב העלילה על רז כי הטרידה אותה מינית ופגעה בשמה הטוב. סכום הפיצוי שנקבע הוא המקסימלי הקבוע בחוק, בלא הוכחת נזק - 50 אלף ש"ח.
בפני סגנית-נשיא בית המשפט, השופטת דינה מויאל, הובאה תביעתה של אילנה רז, תושבת נצרת עילית, גרושה ואם לילד בן 9, העובדת בנוסף למקצועה כמורה, גם כמנהלת חנות הספרים סטימצקי בקניון בעיר, נגד ג'ניפר איסקוב, שעבדה בחנות במשך שנה ו-4 חודשים.
איסקוב פוטרה מעבודתה בחנות בחודש ינואר 2000 וחודשיים לאחר מכן, הגישה תלונה במשטרת נצרת עילית נגד רז, בה ייחסה לה מעשים שונים, גופנים ומילוליים, העולים כדי הטרדה מינית. לאחר חקירת רז ועדים נוספים, המליצה המשטרה לסגור את התיק, בנימוק שלא נמצאה אשמה פלילית במעשיה של רז. בסמוך להגשת התלונה הופיעו פרסומים שונים בעיתונים מקומיים בנוגע לפרשה.
התובעת: הנתבעת נקמה בי בשל פיטוריה
בתביעה, שהוגשה על-ידי עו"ד י' רובין, טוענת רז כי איסקוב פוטרה בשל תפקודה הלקוי בעבודה, ו"עם פיטוריה, הבטיחה הנתבעת כי לא תעבור על-כך לסדר היום וכי תנקום בתובעת. הנתבעת העלילה על התובעת עלילה זדונית על רקע פיטוריה". עוד טענה, כי חקירת המשטרה גרמה לה לטראומה.
עוד טענה רז, כי הפרסומים שיזמה איסקוב, גרמו לנזק לה ולמשפחתה, והיא "חשה מושפלת, מבוזה ומתוסכלת. שמה הטוב נפגע", ו"הסביבה מגלה ניכור וחשדנות כלפיה ובתוך משפחתה ניכרים משברים ומתחים".
מנגד, טענה איסקוב, באמצעות עו"ד א' פליישר, כי "התובעת החלה להתנכל לה זמן קצר לאחר תחילת העסקתה בחנות הספרים, התלוננה עליה בפני הנהלת הרשת וביקשה פיטוריה, אך תלונותיה נבדקו ונמצאו בלתי מוצדקות".
הנתבעת: המנהלת התבטאה כלפיי בגסות ובפרובוקטיביות
עוד טענה, כי לאורך תקופת עבודתה בחנות, התבטאה כלפיה רז בגסות ובפרובוקטיביות, העירה לה הערות בעלות אופי מיני ואף נגעה באיברים אינטימיים בגופה. לאחר שרז לא חדלה ממעשיה, פנתה הנתבעת במכתב להנהלת 'סטימצקי' ודרשה שלא לעבוד יותר במשמרות משותפות עם התובעת. כן טענה, כי לא היא יזמה את הפרסומים בעיתונות המקומית.
לחילופין, טענה, עומדת לה הגנת תום הלב שבחוק איסור לשון הרע, מאחר ו"הפרסום היה... תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, או של דבר הגשתה או של תכנה".
השופטת דינה מויאל קבעה, כי "יש לפרש את 'תום הלב' בהקשרה של הגנה זו, כמתייחס לאמונה של המפרסם באמיתות הפרסום. אדם, המתלונן בפני משטרה על עבירה שלפי אמונתו בוצעה על-ידי פלוני, זכאי להגנת החוק, גם אם מסתבר, כי אמונתו מוטעית היא, שכן בנסיבות אלה ראוי הוא, כי האינטרס הפרטי של הנפגע יפנה דרכו לאינטרס הציבורי, שאם לא כן, יחששו בני הציבור להגיש תלונות.
"לעומת זאת, אם המתלונן אינו מאמין באמיתות תלונתו ויודע כי אינה אמת, אין כל אינטרס ציבורי במתן הגנה למתלונן, ואין כל אינטרס ציבורי בעידוד התנהגות שכזו".
"המבחן הקובע - ידיעת המתלונן ביחס לאמיתות תלונתו"
המבחן הקובע לענייננו, קבעה השופטת, הוא מצב הידיעה של המתלונן ביחס לאמיתות תלונתו. אם העובדות שביסוד העבירה בגינה הוגשה התלונה, אינן בידיעה אישית של המתלונן, אז די בחשד של המתלונן ואין דורשים ממנו לערוך "חקירות פרטיות או כיוצא באלה פעולות, לפני פנייתו למשטרה". אולם אם העובדות הן בידיעתו האישית, תישלל הגנת הסעיף, אם יסתבר כי המתלונן "לא חשד כלל בביצוע מעשה עבירה, אלא התלונה באה רק כאמצעי נגד [החשוד] במסגרת מריבותיהם".
בתלונה למשטרה, טענה איסקוב כי רז "העירה הרבה הערות גסות כלפיי ביחוד ליד לקוחות ממין זכר שהיו באים לחנות". בין השאר, אמרה 'את נראית כמו חוויה מינית', 'יש מה לתפוס', 'קווקזית מלוכלכת ופרימיטיבית'. לאחד הלקוחות אמרה: 'בוא תלטף את ג'ניפר, זה ישתלם לך כי היא גומרת לאט'.
'החזה של ג'ניפר הוא מבצע החודש'
כן טענה בתלונה, כי רז הרימה את חולצתה מאחור והעבירה את ידה לאורך הגב שלה. הקש ששבר את גב הגמל, לטענתה, היה מקרה בעת שהתקיים בחנות 'מבצע החודש', אז נכנס לחנות לקוח בשם עדי, ושאל: 'ג'ניפר, מה מבצע החודש?', "ואז רז הניחה את ידה שנית מעל החזה שלי בצד שמאל, ואמרה לעדי ולכולם 'החזה של ג'ניפר הוא מבצע החודש'".
השופטת מויאל קבעה, כי "לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בראיות ובסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. הגעתי למסקנה כי הנתבעת העלילה ביודעין על התובעת עלילה שקרית, לפיה התובעת הטרידה מינית את הנתבעת, וזאת מתוך רצון לנקום בתובעת על פיטורי הנתבעת".
מאחר וטרם פיטוריה, שלחה איסקוב מכתבי תלונה לרז ולממונים עליה, בהם אין זכר לכל התלונות הללו, למעט האירוע ב'מבצע החודש', הרי שעדותה במשטרה היא בבחינת "עדות כבושה" (עדות שהעד כובש בליבו ומגלה אותה רק בשלב מאוחר יותר, נ.ש.), שלא ניתן הסבר סביר ל'כבישתה'.
שאר עובדות החנות, שאיסקוב טענה כי נכחו בחלק מהאירועים, הכחישו שראו או שמעו דבר בנושא. גם בעדותה של איסקוב עצמה, מצאה השופטת סתירות. "בנוסף לכל האמור לעיל, התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותה של הנתבעת לא היתה חיובית, והנתבעת לא עשתה עלי רושם מהימן. לעומת זאת, התרשמתי לחיוב מעדותה של התובעת".
השופטת: תלונת הנתבעת היתה שקרית
"לסיכום", פסקה מויאל, "עולה מהאמור לעיל כי תלונת הנתבעת במשטרה היתה תלונה שקרית, למעט התלונה בדבר האמירה לפיה 'החזה של ג'ניפר הוא במבצע החודש'. גם לגבי אמירה זו, עולה מהראיות שמדובר לכל היותר בהלצה סרת-טרם ואין לדברים כל קונוטציה של הטרדה מינית".
השופטת לא ראתה לנכון להורות לנתבעת לפרסם הודעת התנצלות בעיתונות, מאחר ו"מדובר בעוררותה של פרשה רדומה ואין בכך כדי להועיל לתובעת", ומכל מקום, בפרסומים לא הופיעו פרטיה של רז.
לפיכך, פסקה השופטת פיצוי בסך 50 אלף ש"ח, שהוא הסכום המקסימלי הקבוע בחוק - ללא הוכחת נזק, וכן 2000 ש"ח הוצאות משפט.
עלילות שווא עשויות להוות עבירה פלילית
עו"ד אמיר שי מעמותת הורות=שווה, אמר בתגובה לפסק הדין, כי העללת עלילת כזב מטילה כתם מוסרי על האדם שעליו מושתת העלילה, ונחשבת למעשה חמור, שפגיעתו קשה לא פחות מפגיעה גופנית. לדבריו, ב-8 השנים האחרונות מאז ששונה החוק, ניתנה לבתי המשפט סמכות לפסוק פיצויים עד 50,000 ש"ח, ללא צורך בהוכחה מדוייקת של הנזק, ניכרת אכן מגמה של פסיקת פיצויים גבוהים.
"מוטב כי הציבור יפנים כי פגיעה בשמו הטוב של אדם הנה מעשה שהמחוקק ובתי המשפט מתייחסים אליו במלוא חומרת הדין. מעניין לציין, כי עבירות מעין אלה, יכולות גם להביא להגשת כתבי אישום פליליים נגד המעליל", ציין עו"ד שי.
ת.א. 4228/00 אילנה רז נ' ג'ניפר איסקוב
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה