24 שנים של הליכים סביב בניית חנות ביבנה

למעלה מ-24 שנים מאז ביקש תושב יבנה היתר בנייה להקמת חנות לחומרי בניין, הגיעו לסיומם ההליכים המשפטיים שהיו קשורים בהיתר. התושב עצמו נפטר בשנת 1997 ואת ההליכים סיימה אלמנתו.

בעלה של קרן נחום קיבל את ההיתר בינואר 1988, אך בסוף השנה התברר שבוצעו במקום חריגות בנייה. בשנת 1989 הגיש נחום בקשה לאישור החריגות, ולמרות חוות דעתו של היועץ המשפטי לעירייה היא לא התקבלה. בספטמבר 1990 הגישה העירייה כתב אישום נגד נחום בגין בנייה שלא כדין, הוא הורשע בשנת 1995 אך הוטל עליו קנס סמלי לאחר שבית משפט השלום קבע, שהוא הוטעה בידי רשויות התכנון.

בשנת 1997 הגיש נחום תביעת נזיקין נגד העירייה, אך התביעה נמחקה בשל אי-תשלום אגרה. כעבור מספר חודשים לקה נחום בשבץ מוחי ונפטר בדצמבר 1997. ביולי 1999 חידשה אלמנתו את התביעה. בינואר 2006 קיבלה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ענת ברון, את התביעה וחייבה את הוועדה המקומית לפצות את נחום ב-303,000 שקל, משום שהנפיקה היתר בנייה המנוגד לחוק ובכך גרמה נזק למנוח.

באותה שנה - 2006 - הגישה הוועדה המקומית ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינה של ברון, ובקשת רשות ערעור על החלטתה של ברון לדחות את התביעה נגד העירייה. הוועדה טענה, כי האחראים להתרשלות שגרמה לטעות היו מהנדס העיר ועובדיו, ולכן עליהם לשאת בתשלום הפיצוי.

שש שנים מאוחר יותר (יום ד', 25.4.12) דחו המשנה לנשיא אליעזר ריבלין (שכתב את פסק הדין), הנשיא אשר גרוניס והשופט ניל הנדל את ערעוריה של הוועדה המקומית. פסק הדין משתרע על פני שבעה עמודים, אך החלטתו של העליון תופסת שניים מתוכם בלבד. למרות זאת, כאמור, הוא התעכב במשך שש שנים והשלים בכך מהלך משפטי של 22 שנים וסאגה כוללת של 24 שנים - בגין היתר בנייה לחנות.