ביהמ"ש: רשלנות של המשטרה אפשרה תרגיל עוקץ

רשלנות של משטרת ישראל, ובמיוחד של שני שוטרים מתחנת קריית מלאכי, אפשרה ביצוע תרגיל עוקץ בהיקף של עשרות אלפי שקלים. בנוסף לכך, קיימות ראיות לכך שאחד השוטרים הכיר את מבצע העוקץ. כך קבע (15.4.12) שופט בית משפט השלום בראשון לציון, יחזקאל קינר.

חברת האחים בוחניק רכשה במרס 2006 מחברת לוין ברזל, מוצרי פלדה בשווי של 170,000 שקל. המשלוח הראשון הועבר למושב שדה עוזיה, בו לטענתה של בוחניק מצוי המפעל שלה, אך את המשלוח השני ביקשה להעביר למושב שתולים. כאשר הגיע הנהג של לוין לשתולים ופרק את המטען, אמרו לו עובדי בוחניק שמשאית נוספת תגיע ותעביר את המטען למרחק של 100 מטרים משם ונתנו לו צ'ק דחוי בסך 60,000 שקל. כאשר התברר למנהלי לוין ברזל שנפלו קורבן לתרמית, הזמינו את המשטרה.

למקום הגיעו השוטר יצחק אומסי ושוטרת נוספת, אך אומסי קבע שמדובר בסכסוך אזרחי וסירב להתערב. מנהל לוין ברזל התרשם שאומסי מיודד עם טל בשארי, מאנשי בוחניק שהיו מעורבים בתרמית, שכן השניים הסתודדו ושוחחו בידידות. לאחר זמן מה הגיע למקום השוטר פסח צ'יבוטרו, אשר טען שאינו יכול לעשות דבר שכן אומסי הוא שמנהל את האירוע.

הנסיבות היו צריכות לעורר חשד

קינר קבע, כי היה מקום לכך שהשוטרים יבחנו את תלונתה של לוין ברזל, שכן הנסיבות הצביעו על חשד לתרגיל עוקץ. זאת, לנוכח התמיהה שהייתה חייבת לעלות לאור רצונם של אנשי בוחניק להעמיס מחדש את המטען הכבד - לכאורה רק כדי להסיעו למרחק קצר, במקום לבקש מראש מהנהג של לוין לפרוק אותו שם. לאור זאת צריך היה לעלות החשד, שהכוונה האמיתית היא להסתלק עם הסחורה ולהותיר את לוין עם צ'ק שלא יכובד. ואולם, השוטרים לא עשו דבר כדי לבדוק חשד זה.

"אין לצפות אומנם משוטרי סיור לעשות מלאכתם של חוקרים, אך בדיקות בסיסיות אם יש חשד לעבירה יש לבצע, מה גם שאין להתעלם מכך שהשוטר צ'יבוטרו שהיה בכיר מאומסי (שימש כראש המשמרת) הציג עצמו כמי ששימש קודם לכן כחוקר, ולפיכך היה בעל כישורים טובים משל אומסי לבחון את הנושא באופן מעמיק יותר. בחירתו להותיר את אומסי כמי שמחליט, רק בשל כך שניהל את האירוע מתחילתו, נראית מעט תמוהה", אומר קינר.

"אינני מבקש לומר כי התנהלותם של השוטרים, ובמיוחד זו של אומסי, נבעה מרצון לאפשר ביצוע עבירה. יחד עם זאת, אין לי ספק כי היכרותו המוקדמת של אומסי עם בשארי תרמה את תרומתה לכך שאומסי בחר להתעלם מאותו חשד ברור שעלה מדברי לוין, והעדיף להתמקד במישור האזרחי/עסקי מבלי להתייחס לפרטים המחשידים שנזכרו לעיל ולבודקם, כאשר בכך פעולותיו מוּטות, גם אם לא במודע, לטובת בשארי", הוא מוסיף.

למעורבים היה עבר פלילי

קצין החקירות במשטרת קריית מלאכי, פקד משה משה, טען בעדותו, כי אם לוין לא היה מרוצה מהתנהלות השוטרים בשטח - היה עליו להגיע לתחנה. קינר דוחה גישה זו: "המענה היה צריך להינתן בשטח, במקום בו ניצבה עדיין הסחורה על מקומה. אם היו השוטרים במקום מתייחסים לחשדות שהועלו ולא מתעלמים מהם, ואם הייתה התמונה המלאה נפרשת בפני פקד משה, סביר להניח כי היו ננקטות הפעולות הנדרשות שהיה בהן כדי לעשות את הנחוץ לבירור התלונה ובינתיים להקפיא את המצב".

קינר גם עומד על כך, שאילו היו השוטרים מתייחסים ברצינות לחשד העוקץ והיו בודקים את הרישומים הפליליים של שני אנשי בוחניק, היו מגלים שאחד מהם כבר הורשע בעבר בשלוש עבירות מירמה, ושהאחר נחשד כמי שמעורב בפשיעה ויש לעקוב אחריו. קינר דוחה את טענת המשטרה, כי בכל מקרה לא היה מקום בתחנת קריית מלאכי לאחסן את המטען ואומר, שהיה עליה למצוא פתרון אחר.

יתרה מזאת: כאשר הגיש לוין תלונה כעבור מספר ימים, על בסיס אותו מצג עובדתי, מצאה המשטרה לנכון לפתוח בחקירה, תוך שהיא מציינת: "נסיבות המקרה והתנהגות החשודים כפי שתוארה ע"י החברה המתלוננת מעלה חשד לביצוע עבירות פליליות על ידם".

קינר חייב את המשטרה לפצות את לוין ברזל ב-42,000 שקל - סכום העסקה השנייה (שלא שולם) בניכוי אשם תורם של 30% ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה לשש שנים. לוין ברזל יוצגה בידי עו"ד עדו לוין(ממשרד עורכי דין עדו לוין ושות'); המשטרה - בידי עו"ד יריב ליגומסקי.