צו הריסה ניתן לביצוע גם אם הבעלים נפטר

צו הריסה ניתן לביצוע גם לאחר פטירת בעליו של המבנה, משום שאין המדובר בענישה פלילית אלא בצעד שמטרתו תכנונית. כך קובע (9.4.12) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יורם נועם.

בינואר 2003 הורה בית משפט השלום בירושלים לראדי עטייה להרוס עד יולי 2004 מבנה שהקים שלא כחוק בשכונת בית מזמוריה שבירושלים, וקבע שאם עטייה לא יהרוס את הבית - תהיה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה רשאית להורסו. עטייה נהרג בתאונת עבודה באוקטובר 2003, ואלמנתו ביקשה לבטל את הצו לאור החוק הקובע שהליכים פליליים יופסקו אם הנאשם נפטר.

מאז ועד שנת 2001 ניהלה האלמנה הליכים ממושכים, בהם קיבלה דחייה אחר דחייה בביצוע ההריסה, כדי שתוכל לנסות ולהכשיר את הבנייה הבלתי-חוקית, אך הדבר לא נעשה. לפיכך קבע בית משפט השלום, כי הוועדה המחוזית יכולה לבצע את הצו, ונועם אימץ עמדה זו.

צווי הריסה, אומר נועם, "תכליתם הינה תכנונית בעיקרה, ולא עונשית. הם נועדו להסיר את המפגע שהסֵבה הבנייה למרקם התכנוני, בין על-ידי הריסה ובין באמצעות התאמה הבנייה לתוכנית המתאר ולהיתרי הבנייה, ושלא לאפשר לנאשם להשתמש בפרי עוונו וליהנות ממנו. צווים אלו נועדו להגשים את מטרותיהם ויעדיהם של דיני התכנון והבנייה, והם מהווים אמצעי בעל חשיבות מכרעת באכיפת החוק".

נועם מוסיף: "כבר נפסק מקדמת דנא, כי צו הריסה שיפוטי 'אינו בגדר עונש'; כי מטרתו הינה הסרת מטרדים תכנוניים מרשות הרבים 'וביעור מטרד ודאי לא עונש הוא'... כן מורה ההלכה הפסוקה והנטועה מזה שנים, כי צו הריסה שיפוטי נכלל בגדרם של 'אמצעים לשמירת הביטחון, הבריאות והסדר הציבוריים שאינם בבחינת עונש', ועל כן דיני ההתיישנות של העונשים אינם חלים עליו". לפיכך, הוא קובע, הצו אינו פוקע עם פטירתו של הנאשם.