העליון: להתערב בזהירות ביחסים בתוך חברות

"רצונם - אפילו החופשי - של הדירקטורים, בכל הכבוד, איננו חזות הכול. הדירקטורים חבים בחובת זהירות ובחובת אמונים כלפי החברה ובעלי המניות שלה". כך אומר (יום ה', 5.4.12) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, אשר עיכב את מכירת השליטה בחברה הבורסאית אולטרה שייפ.

אולטרה שייפ עסקה במערכות לפיתוח הגוף, אך מכרה את פעילותה וכיום היא שלד בורסאי הנסחר בשווי של 47.5 מיליון שקל. את שנת 2011 סיימה החברה בהפסד של 24 מיליון שקל. דירקטוריון החברה אישר בפברואר השנה למכור 24.99% ממניותיה ליוסף גורביץ, אך לעסקה מתנגדות שלוש חברות המחזיקות יחדיו ב-19% מהמניות: מטרת מיזוג חברות, אפסווינג קפיטל ואסיה קפיטל. הללו טוענות, כי הדירקטוריון אישר את העסקה בחיפזון ומתוך ניגודי עניינים, וכי יש להביא אותה לאישור האסיפה הכללית.

חשש לצילו של עניין אישי

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב, דחה את בקשתן של החברות לעכב את העסקה, אך הנדל קיבל את ערעורן תוך שהוא מתייחס בצורה עקרונית להתערבותו של בית המשפט בחוזים עליהם חותמות חברות. בנושא אולטרה שייפ קבע הנדל, כי אכן נראה שההחלטה התקבלה בצורה חפוזה ובלתי תקינה, וכי יש רגליים לטענה שלמרות שמדובר במכירת פחות מ-25% - יש מקום לבחינה מעמיקה של העסקה והשלכותיה.

על התנהלות הדירקטורים אומר הנדל: "משקלם המצטבר מעיד, לכל הפחות, על חשש לכאורה כי מעל לפעולות הדירקטורים ריחף צילו של עניין אישי, אינטרס אישי או למצער אי-מילוי תפקידם כמתחייב. חשש זה - משמעו הן הפרה לכאורה של חובות הדירקטורים, והן אי-עמידה לכאורה בדרישות החוק בכל הנוגע להליכי אישור העסקה".

במישור העקרוני נאמר בהחלטה: "את עסקת גורביץ אין לבחון אך ורק במשקפיים חוזיות, ואין די בכך שהעסקה נחתמה מרצונם החופשי של הצדדים. אמת, הרציונאל המכונן של דיני החוזים הוא הגשמת רצון הצדדים וכיבוד חופש החוזים - בכפוף, כמובן, לסייגים שקבע המחוקק. אולם, עולמם של דיני החברות הוא מורכב יותר".

לדברי הנדל, בשל ריבוי המעורבים בפעילותה של חברה, נוצרת "פקעת חוזים" המביאה גם ל"פקעת אינטרסים". כלשונו: "נוצרה אוטוסטראדה של אינטרסים, וכל נוסע בוחר בכיוון, נתיב ומהירות משלו. לעיתים האינטרסים משתלבים בהרמוניה באותו נתיב. לעיתים קרובות יותר, האינטרסים מאיימים להתנגש זה בזה... הדינאמיקה הפנימית שלה איננה משולה לתזמורת, שם יש גורם אחד שמנצח על כל הכלים, אלא מאופיינת במתח מובנה, שמשליך על תפקיד הדין ומגבלותיו בתחום זה של המשפט".

לשמור על החלשים וגם על החזקים

מכאן עובר הנדל לתפקידם של החוק ובית המשפט במצב זה: "תפקידו הטבעי של בית המשפט הוא להכריע בין טענות בעלי הדין ולקבוע זכותו של מי גוברת. אולם בדיני החברות המצב הוא, כאמור, מורכב יותר. מציאת האיזון הצודק, הנכון והיעיל ביותר בין האינטרסים השונים - זהו האתגר העומד בפני דיני החברות ובפני בית המשפט. על דיני החברות לצעוד בזהירות ולאפשר לכוחות השוק לפעול, תוך שמירה על ייצוג נאות לאינטרסים של השחקנים החלשים יותר, אך מבלי לבטל את זכותם של השחקנים החזקים יותר להיות כאלה.

"על בית המשפט ליישם את הכללים שנקבעו בדין על המקרה הקונקרטי שלפניו, תוך מודעות לכך שלא תמיד מונחת בפניו התמונה הכלכלית המדויקת ומפת האינטרסים המלאה. זהו האתגר העומד בפני המחוקק - אשר מחויב לקבוע את כללי המשחק, והאתגר העומד בפני בית המשפט - אשר נדרש להכריע במחלוקת הפרטנית שלפניו".