מהדורת "יומן" עושה כבוד לנוסטלגיה

הפינה החדשה תתמקד בסרטים שהופקו בתחילת שנות ה-50, ועד שנתיים לאחר שהוקמה הטלוויזיה הישראלית בתחילת שנות ה-70. מדי שבוע במסגרת "יומן" ישודר סרט אחר תוך שילוב של קטעים מהסרט המקורי וצילומים עכשוויים שצולמו לאחרונה ראיונות עם גיבורי הבמאים וחזרה למקומות עליהם נעשו הסרטים.

שירות הסרטים הישראלי שימש בשנות ה-50 אפיק שידור של ממשלת ישראל, במטרה להראות לצופים בבתי הקולנוע, את פעילויותיה השונות והמגוונות של הממשלה בכל תחומי החיים: צבא וביטחון, חברה, חינוך, תרבות ועוד, כל זאת מכיוון שעדיין לא הייתה טלוויזיה בארץ, וזו הייתה למעשה הדרך היחידה של הצמרת הפוליטית להראות את פועלה. בתחילת דרכו הפיק "שירות הסרטים הישראלי,"סרטים תיעודיים קצרים, בין 9 דקות ל-14 דקות, שהוקרנו בבתי הקולנוע ברחבי הארץ.

את הסרטים ביימו מטובי הבמאים שעבדו בישראל ורבים החלו שם את דרכם המקצועית. מדי שבוע במסגרת "יומן" ישודר סרט אחר תוך שילוב של קטעים מהסרט המקורי וצילומים עכשוויים שצולמו לאחרונה, ראיונות עם גיבורי הבמאים וחזרה למקומות עליהם נעשו הסרטים.

אז היה "שירות הסרטים הישראלי" חלק ממשרד ראש הממשלה, לימים חלק ממנהל ההסברה, והיום הוא חלק ממשרד התרבות והספורט. אחת הנקודות המעניינות היא השינויים האומנותיים שעברו על הסרטים במהלך השנים וניכרים בפינה החדשה. בשנים הראשונות, הסרטים היו מלווים רק בקריינות, סמכותית ע"י טובי הקריינים של קול ישראל תוך שילוב של מוזיקה שהגיעה בעיקר מתקליטים או שנכתבה שנכתב במיוחד עבור הסרט, ראיונות מהשטח כמעט – סוג של מגמה שהבליטה את דבר הממשלה ולא של הציבור.