ועדת מצא: הולדה בעוולה אינה עילה נזיקית

ועדת מצא לבדיקת קיומה של הולדה בעוולה כעילת תביעה נזיקית המליצה לבטל את ההכרה בעילה זו. בהמלצה זו תמכו רוב חברי הוועדה.

הוועדה, בראשות שופט בית המשפט העליון (בדימ.) אליהו מצא, מונתה ביוני 2011 על-ידי שר המשפטים על-מנת לבחון את סוגיית הולדה בעוולה הכרוכה מעבר להיבטים המשפטיים גם היבטים של ערכים, מוסר, אתיקה, דת ורפואה.

הסוגיה שהוועדה התבקשה לבחון היא, אם ליילוד בעל מוגבלות, שמקורה בלקות מולדת - שלא יכול היה לבוא לעולם אלא במוגבלותו - נתונה זכות לתבוע פיצויים בנזיקין מן הצוות הרפואי שבדק את אימו לקראת או במהלך ההיריון, בטענה שאלמלא התרשל הצוות הרפואי - באופן שהיה מאפשר להוריו לבחון הפסקת היריון - לא היה נולד כלל. השאלה שהוצבה לפני הוועדה היא, כלום ליילוד בעל המוגבלות עומדת עילה לתבוע פיצוי בגין עצם היוולדו וחייו, ואם כן, מהם גבולותיה של העילה.

הוועדה קבעה שההכרה בעילה של ההולדה בעוולה בעייתית גם מן ההיבט הערכי. לדבריהם, המשפט מכיר בכבודם ובערך חייהם של אנשים עם מוגבלות, ובכלל זה בזכותם לשוויון, לחיים בעלי משמעות, ערך ותכלית. אך מובן הוא, שערך חייהם של אנשים עם מוגבלות אינו יכול להימדד בהשוואה לערך חייהם של אנשים ללא מוגבלות, או בהשוואת קיומם לאפשרות ההיפותטית שלא היו נולדים כלל.

רוב חברי הוועדה הגיעו למסקנה, כי ההכרה כי חיים במוגבלות מהווים "נזק" יוצרת הבנייה חברתית שלילית כלפי אנשים עם מוגבלות ואינה מתיישבת עם תפיסה חברתית ערכית, המייחסת חשיבות לשמירת השוויון בין בני האדם והמבקשת להעניק לנכים ולבעלי מוגבלויות שבתוכה הזדמנות להשתלב בחברה ולהיות חלק ממנה.

לדבריהם, ההכרה כי יילוד בעל מוגבלות יכול להיחשב כ"נזק" מגלמת תפיסה פסולה, כי הבחירה שלא להביא לעולם ילד עם מוגבלות מהווה "בחירה נאורה", שהרי החלופה היא גרימת נזק בהבאתו לעולם. תפיסה זו מעוררת ציפיות להולדת "ילדים מושלמים" ומעודדת הפלות.

עמדת הוועדה היא, כי המענה הראוי לצורכיהם המיוחדים של יילודים במוגבלות צריך להימצא בהסדר סוציאלי שיעוגן בחקיקה. המלצת הוועדה היא לכונן בחקיקה הסדר סוציאלי שאינו מותנה בהתרשלות, כהסדר ייחודי לילדים שנולדו עם לקות שיש עימה מוגבלות תפקודית משמעותית. הצורך בכינונו של הסדר סוציאלי נובע מן הקשיים המשפטיים, המוסריים והערכיים הכרוכים בהכרה בעילת הנזיקין של היילוד בעל המוגבלות, וכן מן הצורך להעמיד ליילוד עם מוגבלות, וכן להוריו האחראיים לגידולו ולטיפול בו, אמצעים כלכליים שיאפשרו להם להתמודד עם מוגבלותו. הסדר סוציאלי, כאמור, העשוי - הגם שאינו חייב - לשאת אופי ביטוחי, יאפשר מתן תגמול לכל יילוד בעל מוגבלות, ללא הבחנה בין מקרה שבו הוריו - אילו הועמדו מבעוד מועד על דבר לקותו - היו בוחרים שלא להביאו לעולם, לבין מקרה שבו הוריו בחרו במודע להביאו לעולם חרף ידיעתם שייוולד עם מוגבלות.

התייחסות ראויה לצורכיהם של כלל היילודים בעלי המוגבלות מהווה ערך חברתי שעל המדינה לקדם את הטמעתו בחברה. גיבושו של הסדר סוציאלי ייתר את ההתמודדות עם הקשיים הכרוכים בתפיסה כי חיים עם מוגבלות מהווים נזק, ולא יעורר את השאלות וההשלכות הערכיות והמוסריות הנוגעות לקשר הסיבתי הכרוכות בהן. עמדה חברתית ערכית ראויה תשאף להתרחק מהסדר נורמטיבי העלול לעודד הורים שלא להביא לעולם יילודים בעלי מוגבלות. זאת תוכל היא לעשות ביצירת מסגרת נורמטיבית שתסייע להוריו של יילוד בעל מוגבלות לספק לו את כל הצרכים המיוחדים הנובעים ממוגבלותו.

עוד ציינו כי בעמדה ערכית זו טמונה גם אחת ההצדקות להבחנה בין יילודים בעלי מוגבלות הנובעת מלקות מולדת, לבין ילדים בעלי מוגבלות "נרכשת" כתוצאה מאירוע שהתרחש לאחר היוולדם; מה גם שלרבים מן האחרונים עומדת האפשרות לבוא על תקנתם במסגרת דיני הנזיקין הרגילים. טעם נוסף המצדיק את כינונו של הסדר סוציאלי ייחודי ליילודים בעלי מוגבלות נעוץ בחובה החברתית לאפשר ליילודים כאלה - החל מצעדיהם הראשונים עלי אדמות - "נקודת פתיחה" טובה יותר להצלחת מאמציהם להסתגל למוגבלותם, ובכך להיטיב את סיכוייהם לגשר על פני הפער שבינם לבין ילדים ללא מוגבלות.

שר המשפטים יעקב נאמן הודה לכל חברי הוועדה. הוא ביקש ללמוד את מסקנות הוועדה לעומקן ולאחר מכן לשקול בשיתוף היועץ המשפטי לממשלה את דרך אימוצן.