בן-גביר זוכה מתמיכה בטרור בשל ליקויים חקירתיים

פעיל הימין הקיצוני איתמר בן-גביר זוכה (יום ב', 12.3.12) מאשמת החזקת חומר גזעני וחומר התומך בארגון טרור לאחר שבית המשפט, כי כשלים חמורים של המשטרה גרמו לכך ששרשרת הראיות הדרושה לא התקיימה בעניינו.

המדינה טענה, כי בדירה ששכר בן-גביר בירושלים נתפסו בשנת 2002 מאות פרסומים המביעים תמיכה בתנועת כ"ך, שהוכרזה כארגון טרור. מדובר היה, בין היתר, בעשרות תקליטורים, מאות כרזות ואלפי סטיקרים ומנשרים המביעים תמיכה ברעיונותיו של הרב מאיר כהנא.

שופט בית משפט השלום בירושלים, אלכסנדר רון, אומר שהחליט לזכות את בן-גביר משום שבשרשרת הראיות - ולא רק בה - היו כשלים רבים מאוד: העדר רישום וסימון של המוצגים שלטענת המשטרה נתפסו, התערבות ראיות משתי חקירות, מסמכי משטרה שלא נחתמו בידי איש וראיות שאבדו ברובן.

רון עומד על כך, שהמוצגים שנתפסו בדירה לא נרשמו אלא הוחזקו יחדיו עם מוצגים שנתפסו באותו יום בפשיטה של ישיבת הרעיון היהודי, המזוהה גם היא עם תומכיו של כהנא. לפיכך, אין כל דרך לדעת מה נתפס באיזו פשיטה. יתרה מזאת: הממצאים הועברו לרשם המוצגים ונרשמו על ידו רק בינואר 2006 - שלוש וחצי שנים לאחר שנתפסו ויום אחד בלבד לפני הגשת כתב האישום נגד בן-גביר.

המשטרה טענה שרוב הממצאים נפגעו או הושמדו בשל נזקי מים, אך בכל זאת הגישה לבית המשפט ארגז ובו מה שהיה לדבריה מדגם של הממצאים שנתפסו בדירה. רון אומר על כך, שמדובר בממצאים שאין כל רישום לגבי נסיבות תפיסתם, ושחלקם מעוררים את השאלה האם הם בכלל מהווים את העבירות שיוחסו לבן-גביר. הלה אומנם שתק בחקירתו והדבר מעורר אי-נוחות, מוסיף רון, אך אין הוא יכול לבוא במקום נטל ההוכחה המוטל על התביעה.

בשולי פסק הדין אומר רון, כי קיים גם ספק האם ניתן לייחס לבן-גביר את העבירות שיוחסו לו לנוכח הממצאים שכן הוגשו, או שניתן לומר שהדברים נכללים במסגרת חופש הביטוי הלגיטימי. לבסוף הוא עומד על השיהוי הרב שנגרם בפרשה: כתב האישום הוגש, כאמור, 3.5 שנים לאחר החיפוש שעמד בבסיסו.