חיסיון חומר מודיעיני יוביל להרשעות שווא

הסניגוריה הציבורית הודיעה לפרקליטות המדינה כי היא מתנגדת לתיקון חוק חיסיון חומר מודיעיני אשר על פיו לא ייחשב חומר מודיעיני כחומר חקירה ועל כן יהיה חסוי באופן שידרוש מן הנאשם להוכיח כי הוא חיוני להגנתו בטרם יימסר לו.

במשך שנים רבות הנחת היסוד של המשפט הישראלי היא שחומר מודיעיני, ככל שהוא רלוונטי לחקירה ולאישומים נגד הנאשם, מהווה חלק בלתי נפרד מחומר החקירה. לפי הדין הקיים, אם התביעה אינה מעוניינת בחשיפת החומר, הנטל עליה להוציא תעודת חיסיון, לאחר סקירה זהירה ומדוקדקת של החומר באופן פרטני ושקילת הצורך בחיסוי המידע בכל תיק ותיק. בפסיקה נקבע כי על בית המשפט להורות על גילוי החומר הדרוש להגנת נאשם, וזאת אף אם הפגיעה באינטרס הציבורי או בבטחון המדינה הינה חמורה. במקרה בו מחליט בית המשפט על הסרת החיסיון, נדרשת המדינה להחליט אם לחשוף את המידע ולהמשיך בניהול המשפט או, במקרים בהם העניין הציבורי או בטחון המדינה גוברים על האינטרס שבהרשעת הנאשם, לחזור בה מכתב האישום. מקרים מסוג זה הינם נדירים ביותר, ולטעמנו אף נדירים מדי.

כעת, אמרו בסניגוריה הציבורית, מבקש תזכיר החוק להפוך סדרי עולם, כך שכל חומר מודיעיני יהא חסוי ולא ייחשב כ"חומר חקירה", והנטל יוטל כעת על הנאשם להראות כי החומר "חיוני להגנתו".

"בכך תזכיר החוק פוגע עוד יותר ביכולתם של נאשמים להתגונן בפני האישומים נגדם, ובכלל זה ביכולתם להעלות טענות פסול, זוטא והגנה מן הצדק, ואף ביכולתם של בתי המשפט להגיע לחקר האמת", כתבו ד"ר חגית לרנאו, סגנית הסניגור הציבורי הראשי ועו"ד ישי שרון, למשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי), עו"ד רז נזרי.

לטענתם, תזכיר החוק אף מקנה שיקול דעת לא סביר בידי רשויות החקירה והתביעה להגדרת חומר חסוי בתיק ומקטין את האפשרות לקיים עליהן ביקורת שיפוטית אפקטיבית.

"הותרת שיקול הדעת בהגדרת "חומר מודיעיני" בידי גופי החקירה אף מגבירה את הסכנה, הקיימת ממילא, להתרחשות תקלות חמורות והרשעות שווא, ויש בה כדי לבטל, הלכה למעשה, את האפשרות לגילוי תקלות מסוג זה ולטיפול בהן", ציינו.

משמעויות תקציביות מרחיקות לכת

הסניגוריה הציבורית מציינת עוד כי אם יתקבל עלולות להיות לתיקון החוק משמעויות תקציביות מרחיקות לכת, ולהערכתנו יביא לגידול משמעותי של העומס הכבד ממילא המוטל על מערכת המשפט. זאת מכיוון שבמשטר המשפטי המוצע בתזכיר, במרבית המקרים נטייתו הטבעית והמתחייבת של סניגור, המבקש למלא תפקידו נאמנה ולקיים את חובתו הבסיסית לייצג את לקוחו בנאמנות ובמסירות, תהיה לנקוט בדרך היחידה העומדת לרשותו כדי לחשוף את החומר שהתביעה החליטה שלא לגלותו - הגשת בקשה לבית המשפט להסרת החיסיון. במכתב לפרקליטות נכתב כי להערכה זו שותפה מלאה גם הנהלת בתי המשפט, אשר אף היא ביקשה לשקול מחדש את קידומו של תזכיר החוק.

"לגופו של עניין, אנו סבורים כי ההסברים שניתנו לצורך בתיקון החוק אינם משכנעים. באשר לטענה כי מסירת חומרים עלולה לפגוע בפעולתו ובתפקודו של מערך המודיעין, שכן ארגוני פשיעה עלולים לצרף יחד מידע זה לפיסות מידע הנמסרות באופן דומה בתיקים אחרים - הטענה נוגעת לתיקים ספורים בלבד, ואין זה ראוי להחיל בעטייה הצעות כה דרסטיות על ציבור הנאשמים בכללותו, שרוב רובו אינו קשור כלל לארגוני פשיעה", ציינו. עוד אמרו כי גם המטרה הנוספת שמוזכרת בדברי ההסבר, שעניינה העומס בשל הגידול הניכר בכמות תעודת החיסיון, אינה יכולה להצדיק פגיעה כה בוטה בזכות העיון בחומר החקירה ובאיזונים שנקבעו לאורך השנים בחוק ובפסיקה.

"יש לזכור בהקשר זה, כי גם אם העומס בהוצאת תעודות חיסיון יקטן, ייווצר כאמור עומס אחר, גדול עוד יותר, על בתי המשפט שייאלצו לדון בבקשות רבות מספור לגילוי חומר חסוי", ציינו.