חוזה אישי במינהל הציבורי - יעיל לשנתיים בלבד

ההסתברות שעובד שקיבל חוזה אישי יישאר במינהל הציבורי גבוהה מזו של עובד דומה לו (כלומר, שראוי גם הוא לקבל חוזה אישי) שלא קיבל חוזה אישי בשנתיים הראשונות לאחר קבלת החוזה.

עם זאת, בשנה השלישית ואילך מתהפכת התמונה: עובד שקיבל חוזה אישי נוטה יותר לעזוב את מקום העבודה ממקבילו שלא קיבל חוזה אישי. עד שמונה שנים מיום קבלת החוזה האישי 43.4 אחוז מהעובדים שקיבלו חוזה כזה עוזבים, לעומת 32 אחוזים מעובדים דומים שלא קיבלו.

הנתונים הנ"ל פורסמו (יום ד', 15.2.12) במחקר שנערך על-ידי נועם מיכלסון מחטיבת המחקר בבנק ישראל, שבחן את השפעת חוזים אישיים אלה על משך השירות של עובדים להם ניתנו חוזים אישיים בשנים 2001-2000.

המשמעות של תוצאות אלה היא שמשך השירות של עובדים עם חוזה אישי נמוך יותר (בממוצע) מזה של עובדים דומים אך ללא חוזה אישי. בהיבט של שימור עובדים מצטיינים המשמעות היא שהחוזה האישי מצליח למלא את ייעודו רק עד שנתיים, שכן לאחר מכן עובדים שקיבלו חוזה אישי עוזבים מהר יותר מעובדים דומים להם שלא קיבלו חוזה אישי.

חוזים אישיים המיועדים לעובדים במקצועות אקדמיים במינהל הציבורי בישראל קיימים משנת 1997. חוזים אלה מאפשרים מתכונת העסקה גמישה, יחסית להסכם הקיבוצי הנהוג במינהל הציבורי, בתמורה לשכר גבוה יותר מזה המשולם על-פי הסכם קיבוצי. כלי זה נועד לשימור עובדים מצטיינים ובד בבד מאפשר גמישות ניהולית גבוהה יותר.