נדחתה תביעת הענק של חברת מגדל בעניין ביטוח הסדר הפנסיה עם גרמניה

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה (יום ג', 26.8.03) את תביעת הענק של חברת הביטוח מגדל נגד הארגון 'למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי: ישראל - גרמניה'. גם תביעתו הנגדית של הארגון נגד מגדל נדחתה, אולם מגדל תשלם לארגון הוצאות בסך 100 אלף ש"ח, בתוספת מע"מ. סגן-נשיא בית המשפט, ד"ר גבריאל קלינג, ציין בהחלטתו כי "התובעים ביצעו מעשה חמור ביותר", כש"ניסו לעשות שימוש במידע שאינו קשור לתיק לצורך הוכחת טענותיהם".

עניינה של התביעה הוא הסכם עליו חתמה חברת הביטוח שמשון, שמגדל היא חליפתה, עם הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי, לגבי ביטוח הקשור לתוכנית הפנסיה הגרמנית, שהארגון הסדיר לאזרחי ישראל. בראש הארגון עומד עו"ד ישראל פרי. תביעתה של מגדל הוגשה עוד בשנת 94', אז עמדה על סך של 6 מיליון ש"ח, שערכם המשוערך היום הוא כ-15 מיליון ש"ח.

החתימה על חוזה הביטוח

חברת שמשון חתמה בשנת 85' על הסכם עם הארגון, לביטוח חייהם של לקוחות הארגון, שעסק אז ברכישת זכויות פנסיה על-פי האמנה לביטחון סוציאלי בין ישראל וגרמניה. הארגון רצה להעמיד אשראי ללקוחותיו, לרכישת זכויות הפנסיה. על-מנת להבטיח את זכויותיו של מלווה במקרה של מות הלקוח, רצה הארגון לבטח את חיי הלקוחות, כך במקרה כזה, ישלם המבטח את יתרת חוב הלקוח, שתהווה את תגמול הביטוח על-פי הפוליסה.

בשנת 87' החל הארגון לרכוש משמשון ביטוחי חיים ללקוחות שקיבלו אשראי. בתחילת שנות ה-90', לאחר שגדל מספר המבוטחים, ערכה שמשון למבוטחים ביטוח משנה, והעבירה למבטח המשנה 80% מהפרמיה, כשהיא משאירה 20% לעצמה.

בפברואר 92' שלח עו"ד ישראל פרי, מנכ"ל הארגון דאז, הודעה לשמשון, לפיה "הסכומים שבסיכון לכל ההלוואות שווים לאפס. כמו כן, לא יהיה ביטוח של הלוואות חדשות. בהתאם לאמור, מגיע לסיומו הביטוח לגבי כל ברי הביטוח". הודעה זו נשלחה לאחר שהארגון התקשר עם חברת הביטוח הסנה, בחוזה במתכונת דומה לזו שחתם עם שמשון.

עו"ד פרי הסביר את המעבר משמשון להסנה, ואמר כי מלכתחילה, נעשה הביטוח לפי דרישת הבנק נותן האשראי, שדרש לבטח את מלוא יתרת החוב אצל מבטח אירופאי. בגלל הפיקוח על מט"ח שהיה אז בארץ, לא ניתן היה להתקשר במישרין עם חברת ביטוח אירופאית, ולכן נעשה קשר עקיף דרך שמשון, שעשתה ביטוח משנה אצל חברה אירופאית.

אולם, הוסיף פרי, שמשון טענה כי היא חייבת להותיר אצלה 20% מהביטוח. כדי לעמוד בתנאי זה ובדרישות הבנק לכיסוי 100% מהסיכון, סיכמו הארגון ושמשון כי הביטוח יהיה בסכום השווה ל-125% מיתרת החוב, ואז 80% מסכום זה (שהם 100% מיתרת החוב, כדרישת הבנק) יהיו באחריות מבטח המשנה.

מאחר ולפי תנאים אלה, 25% מהפרמיה הם מעבר לסיכון הנדרש ומיותרים מבחינתו, מצא פרי את חברת הסנה, שהיתה מוכנה לערוך עימו חוזה על-בסיס 100% מהסיכון. דא עקא, ב-92' מונה להסנה מנהל מורשה, והיא חדלה לעסוק בביטוח, ולכן ההסכם הומחה לחברות הביטוח כלל ומגדל, ששכרו את שירותיה של שמשון לצורך ניהול הביטוח בהסנה.

מגדל בתביעה: הארגון נהג שלא בתום-לב

כך גילתה שמשון את החוזה שחתם הארגון עם הסנה ואת הנתונים על הביטוחים שנערכו מכוחו. בעקבות זאת, הגישה מגדל תביעה נגד הארגון בטענה להפרת חוזה (הפסקת העברת הפרמיות), וטענה כי הארגון לא הודיע על ביטול החוזה, ומכל מקום לא היה רשאי לבטלו.

הארגון טען, באמצעות עו"ד מיכה קירש ועו"ד דנה שטיר, ממשרד מיכה קירש, - וכך אף קבע קלינג, כי ההודעה ששלח בפברואר 92' היא הודעת ביטול החוזה, שכן הדבר משתמע ממנה מפורשות. סעיף 45 לחוק חוזה הביטוח, מאפשר למבוטח לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבטח, ולא ניתן להתנות על הסעיף, אלא לטובת המבוטח. מגדל טענה, כי סעיף זה מופיע בפרק הדן בביטוחי חיים, ואולם אין הוראה דומה בחוק לגבי ביטוחים אחרים. מאחר והחוזה המופר כלל אינו חוזה ביטוח, כי אם חוזה שעל-פיו ייחתמו בעתיד חוזי ביטוח, הרי שהארגון היה חסר סמכות לבטלו.

בהחלטת ביניים במסגרת התיק, דחו השופטת סוקולוב וסגן-הנשיא דאז, אורי גורן, שאישר את החלטתה בערעור, את טענת הארגון, וקבעו כי אין המדובר בחוזה ביטוח. אולם כעת, החליט השופט קלינג להפוך החלטות אלה, באומרו כי "החלטות בהליכים מקדמיים אינן מחייבות את בית המשפט, בבואו להכריע בתובענה גופא. מלשונו של הנשיא גורן עולה בבירור כי הדברים שנאמרים על-ידו הם 'לכאוריים' בלבד". מלשון החוזה הסיק קלינג כי החוזה הוא חוזה ביטוח, כמשמעו בסעיף 1 לחוק.

בית המשפט: הארגון רשאי היה לבטל החוזה

גם מסיבות אחרות מסיק קלינג, כי הארגון היה רשאי להביא את החוזה לביטולו, ולכן דחה את טענת שמשון, לפיה נהג הארגון בחוסר תום-לב בביטול החוזה. לאור זאת, קבע, אין חשיבות מבחינתו לעילות הביטול שנעשה בתום-לב, וממילא אין צורך להיכנס לעמקי הסבריו של פרי, שהובאו לעיל.

השופט קלינג אף קבע, כי התנהגותה של חברת שמשון מעידה על השלמה עם ביטול ההסכם ועל ויתור על התביעה. בהתייחסו לדרישת מגדל להמצאת דוחות חצי שנתיים, אמר קלינג: "אפילו זכאית שמשון על-פי התיקון מ-1986, להציג דרישתה גם עתה, הרי הצגתה לראשונה בכתב התביעה המתוקן הינה שימוש בזכות שלא בתום-לב, שכן תובענה בבית משפט עוסקת בתרופה להפרות שהיו. משלא הייתה דרישה להמצאת הדוחות - לא הייתה הפרה".

גם תביעתו הנגדית של הארגון, שטען כי שמשון הפיקה רווחים מוגזמים ביותר מההסכם שלה עם המבטח האירופאי, נדחתה מאחר והארגון לא הוכיח כי יש לו חלק באותו רווח, גם אם היה מוגזם. כמו כן, לא הוכיח הארגון את גובה הסכומים שלטענתו הגיעו לו, בשל תגמולי ביטוח שלא שולמו, והצטברה ריבית פיגורים לגביהם.

בעת הקראת פסק הדין, אמר קלינג: "אמנם בפסק הדין התייחסתי לכך בצורה מינורית, אך אציין כי התנהגות התובעים אשר ניסו לעשות שימוש במידע שאינו קשור לתיק לצורך הוכחת טענותיהם, הינו חמור מאוד". כוונתו היא לשימוש שעשתה שמשון במידע שהגיע אליה מכח ההסכם בינה ובין הסנה (ההסכם של הארגון עם הסנה והנתונים על הביטוחים שרכש ממנה הארגון), צעד שאותו כינה קלינג "מעורר תמיהה רבה".

בסיכום דבריו, קבע בית המשפט כי "בהתחשב בהיקפה של התביעה של שמשון ובהיקף הראיות אשר הובאו בפניי, אין ספק כי משכו של ההליך ועלותו נגרמו בשל אותה תביעה... בעקבות שתי התביעות אשר נדחו, הנני מחייב את שמשון לשלם לארגון את ההוצאות הכרוכות בניהול ההגנה בתביעה העיקרית... בסכום של 100 אלף ש"ח, בתוספת מע"מ".

עו"ד תמי פרי, מהארגון למימוש האמנה, אמרה בתגובה לפסק הדין, כי מדובר בפסיקה חשובה מאוד: "פסיקתו החדה של השופט מעמידה באור שונה תביעות האזרחיות רבות בפרשת הפנסיה הגרמנית. השופט, למעשה, פרם טענה אחר טענה של מגדל (שמשון) ולא קיבל אף הנחת יסוד של התובעים. פסיקה זו מצטרפת לשורה של הצלחות בתביעות האזרחיות ואני מקווה מאוד שכל הפרשה תסתיים בקרוב."

אז' 594/94 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי