שם האם ייחשף בפני הבן שמסרה לאימוץ

אדם בן 42, שנמסר לאימוץ בהיותו בן חצי שנה, יקבל את שמה של אמו הביולוגית למרות התנגדות המדינה. כך קבעה (23.1.12) שופטת בית המשפט למשפחה במחוז תל אביב, אסתר ז'יטניצקי-רקובר.

בשנת 1997 נפגש האיש עם אמו בבית קפה, לאחר שהשירות למען הילד מסר לו רק את שמה הפרטי, אך לדבריו המפגש לא עלה יפה. בשנת 2009 הוא ביקש שוב להיפגש עם הוריו הביולוגיים. האם סירבה בטענה שמצבה הבריאותי והנפשי אינו מאפשר זאת, ואילו מי שנרשם כאב בידי האם שב והכחיש שמדובר בבנו. בעקבות זאת פנה האיש לבית המשפט, וביקש לקבל גם את פרטיהם של אחיו הביולוגיים כדי שיוכל ליצור איתם קשר.

לדברי ז'יטניצקי-רקובר, במקרה זה מתנגשים שני אינטרסים נכבדים הראויים להגנה: זכותו של אדם לדעת מי הם הוריו וזכותם של ההורים לפרטיות. לגבי האב קבעה ז'יטניצקי-רקובר, כי מאחר שהמבקש לא הוכיח שאכן מדובר באביו, אין מקום למסור לו את שמו. גם בקשתו לגבי האחים נדחתה, בנימוק שאין למבקש זכות לערער את עולמם ואת המציאות לתוכה גדלו, בלא שידוע שהם מסכימים לכך.

עיקר ההתלבטות, אומרת ז'יטניצקי-רקובר, הייתה לגבי חשיפת זהותה של האם. המבקש נימק את רצונו בכך שלאחר פטירת הוריו המאמצים ולמרות שהוא הקים משפחה, "אין לי שום דבר בעולם. יש לי, אבל זה לא אצלי". לדבריו, חייו סובלים מליקויים משום שאינו יודע מי הם הוריו. לדברי ז'יטניצקי-רקובר, מאחר שהחוק מאפשר לאדם מאומץ לעיין בפנקס האימוץ באישורו של בית המשפט, הרי שיש למלא אותו בתוכן ולאפשר את קבלת המידע. לעומת זאת, פקידת הסעד לא בדקה את טענותיה של האם בנוגע לחוסר יכולתה להיפגש עם בנה.

"אמנם נסיבות חייה של האם הביולוגית הביאוה למצב בו נאלצה למסור את המבקש לאימוץ, אך עכשיו ביכולתה לתקן את העוול שנגרם לו בעל כורחו", מוסיפה ז'יטניצקי-רקובר. "חובתה המוסרית לראות בטובת המבקש ולמלא את החסר ממנו סובל המבקש כל ימיו". היא הורתה לפקידת הסעד לנסות ולשכנע את האם להיפגש עם הבן, וסיימה בפנייה אליו: "סגור מעגל, אינך צריך להתייסר עוד. בנה משפחה יציבה ואיתנה - ובכך יהיה נצחונך".