אגו מנופח? עניין של טסטוסטרון

טסטוסטרון גורם לאנשים להיות יותר מרוכזים בעצמם ופחות לשתף פעולה, ממצא שיכול אולי להסביר מדוע החלטות קבוצתיות עשויות להיות מושפעות מאנשים דומיננטים.

מחקר חדש כלל 34 נשים שמעולם לא נפגשו. הנשים חולקו ל-17 זוגות ונתבקשו לסיים סדרת מטלות שתוכננה להעריך את רמות שיתוף הפעולה בינהן. המבחנים בוצעו בשני ימים נפרדים. ביום הראשון הנשים קיבלו תוספות טסטוסטרון. ביום השני, קיבלו פלצבו (תרופת דמה שאינה מכילה חומר רפואי אך בעלת השפעה פסיכולוגית על המטופל).

כצפוי, שיתוף הפעולה עזר לזוגות לבצע את המטלות טוב הרבה יותר מאשר במצבים בהם פעלו לבד. שיתוף הפעולה היה נורמלי כאשר הנשים קיבלו את הפלצבו, אך היה היה פחות שכיח לאחר שהנשים קיבלו את תוספות הטסטוסטרון.

החוקרים, מאוניברסיטת קולג' לונדון, גילו כי רמות גבוהות של טסטוסטרון נמצאו קשורות להתנהגות אגוצנטרית של הנשים, שקיבלו החלטות שהועילו להן עצמן ולא לשותפות שלהן.

הממצאים פורסמו ב-Proceedings of the Royal Society B.

לדברי החוקרים, כאשר אנו מקבלים החלטות בקבוצות, קיים קו דק בין שיתוף פעולה לבין אינטרס עצמי; יותר מדי שיתוף פעולה ואנו לעולם לא נסלול את דרכנו קדימה, אך אם נפעל בדרך אגוצנטרית מדי נתעלם מאנשים עם תובנות שיכולים לתרום לנו רבות.

ההתנהגות שלנו מושפעת מהורמונים. ידוע כבר כי אוקסיטוצין יכול לגרום לנו להיות יותר משתפי פעולה, אך אם היה זה ההורמון היחיד המשפיע על ההחלטות שלנו שמתקבלות בקבוצה הרי שהיה מטה אותן בצורה מאד קיצונית. למעשה, גם הטסטוסטרון משפיע על ההחלטות שלנו על-ידי כך שהוא גורם לנו להיות יותר אגוצנטרים. רוב הזמן, הדבר מאפשר לנו לחפש אחר הפתרון הטוב ביותר לבעיה, אך לפעמים, כמות גדולה מדי של טסטוסטרון יכולה לגרום לנו להיות אטומים לדעותיהם של אנשים אחרים. המצב יכול להיות משמעותי ביותר במקרים בהם אדם מאד דומיננטי מנסה לשכנע בצדקתו אחרים.

טסטוסטרון מופרש באופן טבעי הן אצל גברים והן אצל נשים. מחקרים קודמים הראו כי הטסטוסטרון משפיע על מספר התנהגויות חברתיות. לדוגמא, אסירות עם רמות גבוהות של טסטוסטרון נתגלו כאנטי-חברתיות ואגרסיביות יותר.