האם "אנגרי-בירדס" יעזרו למנוע אלצהיימר?

מודאגים ממחלת אלצהיימר? אולי כדאי אם כך שתסיימו את משחק הסודוקו לפני שאתם ממשיכים לקרוא את הכתבה.

חוקרים שפרסמו השבוע מחקר ב-Archives of Neurology, גילו קשר בין "פעילויות המדרבנות את המוח" לבין רמות חלבון שההשערה היא כי הוא הגורם לאלצהיימר.

"סגנון החיים שלנו לאורך מסלול חיינו חיוני ביותר בהיבט של התפתחות מחלת אלצהיימר", כתבו החוקרים, מאוניברסיטת קליפורניה.

איגוד האלצהיימר הגיב למחקר ואמר כי הוא כולל נתונים חדשים רבי-ערך בהיבט של הקשר האפשרי בין גורמי סיכון הקשורים לסגנון החיים הניתנים לשינוי לבין שינויים במוח המרמזים על אלצהיימר.

מחלת אלצהיימר היא הצורה השכיחה ביותר של דמנציה ואיבוד זיכרון בקרב אנשים בוגרים, במיוחד אנשים מעל גיל 60. ההשערה היא כי המחלה נגרמת מהצטברות חלבון מסוים, הנקרא עמילואיד, במוח. אצל רוב האנשים הנורמלים ישנה כמות קטנה של החלבון במוח, והצטברות החלבון לאורך החיים באה לביטוי מאוחר יותר במחלה.

בעיה גדולה ושכיחה

הם גילו כי אצל אנשים שעסקו יותר בקריאה, בכתיבה ובמשחקים לאורך כל תקופת חייהם, הייתה כמות קטנה יותר של החלבון במוח, כלומר סיכוי נמוך יותר לפתח אלצהיימר.

החוקרים הסבירו כי המונח משחקים יכול להתייחס לכל מה שממריץ את המוח - בין אם פתירת סודוקו, תשבץ או אחד ממשחקי "אנגרי-בירדס", למעשה לא היה כל דגש על סוג המשחקים אלא רק על התזמון ועל תדירות הפעילויות, כך גם לגבי הקריאה והכתיבה.

כיום, כשתוחלת החיים ארוכה יותר מכפי שהייתה אי-פעם, אלצהיימר הופכת לבעיה גדולה ושכיחה יותר. עד כה, רוב החוקרים התמקדו בטיפול במחלה, אך מחקרים כמו המחקר האחרון מנסים להצביע על דרכים למניעת המחלה.

מומחים בתחום שהגיבו לממצאים הסכימו להגיון העומד מאחוריהם, אך הדגישו גם כי אין להתייחס אליהם כראיות מוחלטות וכי עדיין נדרשים ניסויים קליניים אקראיים לפני שניתן יהיה לעשות זאת. יחד עם זאת, פעילות פיסית נמצאה כאמצעי להורדת הסיכון לאלצהיימר וכפי הנראה היתרונות שלה נובעים בחלקם או במלואם מהעלייה בפעילות המוח במהלך השליטה על השרירים.

למרות שהמחקר מדגיש את הקשר בין הפעילויות השונות הנעשות לאורך תקופת חיים שלמה, רוב המומחים מאמינים כי לעולם לא מאוחר מדי להתחיל להיות פעילים.