מכון רישוי שלא גילה זיוף רכב חויב בפיצוי

מכון לרישוי רכב, שלא הבחין בסימנים חזותיים בולטים שהעידו על-כך שלפניו רכב גנוב, יפצה את רוכש הרכב. עם זאת, מאחר שגם הרוכש התעלם מסימנים שהיו חייבים לעורר ספק בכשרות העסקה, יפצה אותו המכון רק על 70% מנזקיו. כך קבעה (11.1.12) שופטת בית משפט השלום בחדרה, הדסה אסיף.

יצחק בואהרון רכש מכונית מזדה ב-44,000 שקל והביא אותה לבדיקה במכון רישוי חן לפני העברת הבעלות. רק לאחר שהמוכר החל להתחמק מביצוע העברת הבעלות, התברר לבואהרון שמדובר ברכב גנוב שזהותו זויפה על-ידי שינוי מספרי השלדה והמנוע. בעקבות כך, תבע בואהרון מהמכון את החזר הסכום ששילם תמורת הרכב, הוצאות נוספות שהיו לו, אובדן ימי עבודה ופיצוי על עוגמת הנפש.

אסיף אומרת: "אין ספק בדבר חובתו של המכון לבצע בדיקה מקצועית סבירה לאמיתות מספרי המנוע והשלדה החרותים ברכב, ואין הוא יוצא ידי חובתו רק בהשוואת המספרים לאלה הרשומים ברשיון הרכב". במקרה הנדון, היא קובעת, "ברכב היו סימנים חיצוניים בולטים, שניתן היה לגלות בהסתכלות ישירה, ואשר די היה בהם כדי להדליק נורה אדומה". אסיף קיבלה את עדותו של חוקר מז"פ, אשר הוכיח שדי היה בהתבוננות במספר השלדה כדי להבחין שמדובר בזיוף. אסיף קיבלה את התביעה להחזר התשלום בעד הרכב ופסקה גם פיצוי של 10,000 שקל על עוגמת הנפש, אך מכאן עברה לדון באשם התורם של בואהרון.

לדברי אסיף, בעסקה היו כמה וכמה אלמנטים שהיו חייבים לעורר את חשדו של בואהרון: הוא פגש את המוכר באופן מקרי ליד מגרש למכירת רכב; המוכר הציג ייפוי כוח למכירת הרכב ולא הזדהה כבעליו; הוא הציג אישה מסוימת כבעלים למרות שלא הייתה רשומה ככזו; בואהרון הותיר 1,000 שקל בלבד לתשלום לאחר העברת הבעלות; המחיר שנקבע היה נמוך בהרבה ממחיר המחירון. לפיכך, הטילה אסיף על בואהרון אשם תורם של 30% והוא יקבל מהמכון רק 38,000 שקל.