ביהמ"ש מרחיב קיזוז מע"מ בהוצאות משפטיות

חברה ששילמה לעורכי דין בהליך פלילי שנוהל נגדה ונגד בעליה, תוכל לנכות לצורכי מס חלק מן ההוצאה - למרות שהם הורשעו בחלק מן ההאשמות נגדם. כך קובעת (יום ב', 16.1.12) שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מרים מזרחי.

חברת כהן ירון פיננסים, מנהלה, אביו ואחרים הועמדו לדין בשנת 2003. החברה ומנהלה הואשמו בעבירות הלבנת הון, ואילו המנהל הואשם בעבירות אלימות ומירמה. בעקבות הסדר טיעון הודו החברה ומנהל במקצת העבירות, ואילו העבירה המרכזית של עשיית פעולות ברכוש אסור נמחקה מכתב האישום עוד קודם לכן. החברה ביקשה לנכות את המע"מ ששילמה בגין ההוצאות המשפטיות, בטענה שלא ניתן להפריד בין התשלומים במישור הפלילי ובמישור האזרחי. רשות המיסים סירבה, בנימוק שמדובר היה בהגנה על אינטרסים פרטיים של המנהל, וכן בנימוק שתקנת הציבור תיפגע ממתן הטבה למי שהורשע בפלילים.

לדברי מזרחי, יש לערוך מבחן תלת-שלבי בסוגייה זו: "ראשית, אבחן אלו הוצאות ניתן לייחס למערערת. לצד הוצאות שהוציאה המערערת עבור ייצוג עצמה בהליכים, אבחן אלו מההוצאות שהוציאה המערערת עבור מתן שירותים משפטיים למנהלהּ ניתן לייחס לה (שלב ראשון). מתוך ההוצאות שצלחו את השלב הראשון אבחן אלו הוצאו 'לצורך עסקהּ' של המערערת, קרי, הוצאו לשם 'קידום מפעלהּ של המערערת' או הוצאו 'במהלך העסקים הרגיל' שלה (שלב שני). רק בשלב השלישי אבחן אלו מההוצאות, שצלחו את שני השלבים הראשונים, ניתנות לניכוי לאור העיקרון של תקנת הציבור (שלב שלישי)".

לא החוטא יוצא נשכר אלא גילוי האמת

מזרחי קובעת, כי יש להתיר את קיזוז המע"מ בכל הנוגע לייצוג בעבירות בהן הואשמו החברה ומנהלה יחדיו. כך גם לגבי עבירות שביצע המנהל ואשר מכתב האישום עולה שנעשו לטובת החברה. לעומת זאת, לא ניתן להתיר את ההוצאות בגין שאר האישומים. לאחר מכן בוחנת מזרחי אלו מן המעשים שיוחסו לנאשמים בכתב האישום, בוצעו במהלך עסקיה הרגילים של החברה.

לבסוף דנה מזרחי בשאלת תקנת הציבור. היא אומרת, שאין פסיקה מחייבת בנושא, אלא רק מספר התייחסויות עקיפות של בית המשפט העליון, ואילו בתי המשפט המחוזיים נחלקו בפסיקתם. לדעת מזרחי, יש להבדיל בין הוצאות עונשיות לבין הוצאות משפטיות: הראשונות לא יוכרו כהוצאה, בעוד האחרונות כן יוכרו. זאת, בין היתר, בשל החשיבות הציבורית של מתן ייצוג לנאשמים וזכותם החוקתית להיוועץ בעורכי דין. לדברי מזרחי, הכרה בהוצאות המשפטיות אינה מביאה למצב בו חוטא יוצא נשכר, שכן הייצוג המשפטי נועד לסייע לבית המשפט בעשיית הצדק ואינו מקנה לנאשם יתרון כלשהו.

מזרחי מסכמת: "מאחר שלא ניתן לייחס למערערת את כל ההוצאות המשפטיות, ואף מתוך ההוצאות שניתן לייחס לה, לא כל ההוצאות הוצאו לצורך עסקהּ של המערערת, לא ניתן לנכות כמס תשומות, את ההוצאות במלואן. הקושי אינו נובע מהיבט תקנת הציבור אלא מהסיבות שפורטו לעיל. עם זאת, יש ביד המערערת בנסיבות המקרה להסתייע בכלל הקבוע בתקנה 18 (ב) לתקנות מע"מ (ניכוי רבע ממס התשומות). דין הערעור, אם כן, להתקבל בחלקו. המשיב יאפשר למערערת לנכות מס תשומות בגין רבע מההוצאות המשפטיות שהוציאה בשנים 2007-2005".