בית המשפט המחוזי פסק: נטל ההוכחה לתקינות אקדח הלייזר מוטל על המשטרה

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע (יום א', 17.8.03) כי על המשטרה רובץ נטל ההוכחה להוכיח כי הממל"ז (מד מהירות לייזר) היה תקין, ולא על הנאשם. עוד נקבע, כי גם אם השוטר המפעיל את המכשיר, עושה זאת תוך היצמדות לספר ההפעלה, אין בכך כדי להעיד על חוסר מיומנות.

בפני בית המשפט הובא ערעורו של בנימין ברכה, שנתפס נוהג במכונית ה-BMW 520 שלו בכביש החוף במהירות של 150 קמ"ש, כאשר המהירות המותרת היתה 90 קמ"ש בלבד. ברכה נתפס על-ידי ניידת שהיתה בצד הכביש, ובה שוטר ומתנדב, כשעל גגה החזיק אחד השוטרים ממל"ז.

בהכרעת הדין של בית המשפט לתעבורה, ציינה השופטת נילי פלד כי שני השוטרים יצאו אל הכביש וסימנו לברכה לעצור. "הנאשם התקרב אליהם - ולדעתם הבחין בהם ובאותות שסימנו לו לעצור - אך התעלם והמשיך בנסיעה. השניים נכנסו לניידת ורדפו אחרי המערער ולאחר כשני קילומטר קרא השוטר למערער באמצעות הרמקול לעצור ואז עצר המערער את רכבו בשולי הדרך".

על-פי נתוני המשטרה, הממל"ז פועל באמצעות שיגור קרן לייזר לעבר רכב המטרה. כאשר הקרן חוזרת אל המקלט שבמכשיר, נעשה חישוב של מהירות חזרתה של הקרן ומרחק הרכב מהממל"ז, וכך, בצורה אוטומטית, מתקבלת המהירות שבה נוסע הרכב. הממל"ז נישא ביד, והוא אינו מפיק תמונה, אם כי בעתיד, תבדוק המשטרה גם אופציה זו.

יצויין, כי מערכת המשפט הצבאית קבעה כי מדובר במכשיר לא אמין שאינו קביל כראיה, אולם בית המשפט העליון אישר 3 פעמים את אמינות המכשיר, באופן עקרוני, ובלבד שהוא מכוייל ושנערכת בו בדיקת תקינות בתחילת כל משמרת.

מכל מקום, בתום שמיעת הראיות, זיכה בית המשפט את המערער מעבירה של אי-ציות לשוטר במדים והרשיע אותו בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת. בית המשפט לתעבורה הרשיע את ברכה והטיל עליו קנס של 1500 ש"ח, 3 חודשי פסילת רשיון בפועל, בניכוי חודש של פסילה מנהלית, ו-4 חודשי פסילת רשיון על-תנאי למשך שנתיים.

המערער: השוטר לא היה בקי בהפעלת הממל"ז
ובעדותו הקריא הכל מספר ההדרכה

כעת, טוען ברכה, באמצעות עו"ד ש. פסקא, כי בית המשפט לתעבורה טעה כשקבע כי השוטר ביצע את כל הבדיקות בממל"ז. עוד טען, כי השוטר שהפעיל אותו לא היה בקי בהפעלה, ולבית המשפט לא היתה "האפשרות להיווכח אם השוטר בקיא בביצוע הבדיקות בממל"ז לפני הפעלתו, אם לא, באשר כל מה שהשוטר העיד הוא כי קורא מספר הוראות ולא מידיעתו האישית".

עוד טען, כי "על התביעה להוכיח כי לשוטר יש ידיעה של ממש בהפעלת הממל"ז 'ולא קריאת הוראות הפעלה כתובות', מה גם שהעד העיד כי הוא מפעיל את המכשיר האמור מזה שנתיים... לא היתה כל ראיה בפני בית המשפט כי השוטר יודע, במשמעות ידע מקצועי, לבצע את הבדיקות שהן הכרחיות ותנאי להפעלת הממל"ז שהינו מכשיר הפועל לפי שיטת הפקת אור בצורה של קרינה אלקטרומגנטית".

עו"ד פסקא אף תהה, במהלך הדיון, הכיצד זה שוטר המפעיל את הממל"ז משך כשנתיים, אינו יודע לתאר ולהסביר את הבדיקות והפעולות שהוא עושה במכשיר מבלי לקרוא בספר. בכך יש כדי להטיל ספק במומחיותו של העד, טען.

המדינה: על התובע להוכיח שהמכשיר לא היה תקין

נציגת המדינה, עו"ד אמירה רינגר, טענה כי כל טענות המערער נוגעות למהימנות ומומחיות השוטר. "השוטר הסביר לבית המשפט מדוע הוא מקריא מהספר. הוא העיד כי מנסיונו בן השנתיים הוא יודע להפעיל את המכשיר אך הוא מבצע את הפעולות עם הספר. זה לא דבר פסול".

עוד הוסיפה, כי מי שמודד את המרחק הוא המכשיר ולא השוטר, ו"לא נטען דבר כנגד תקינות המכשיר. לא הובאה שום חוות דעת או עדות שהמכשיר לא נאמן. לכן, אין לקבל את הטענות של התקינות. השוטר בדק וכתב את כל הבדיקות על גבי הדוח ולכן אין סיבה שהשופטת לא תאמין לו".

השופט עודד גרשון דחה את טענות המערער וקבע כי "התרשמותו של בית המשפט ממיומנותו ומידיעותיו המקצועיות של השוטר רוקח, מבוססת כדבעי על החומר שהובא בפניו. כך גם מבוססת קביעתו של בית המשפט באשר לבדיקות שנעשו על-ידי השוטר, עובר לקליטת מהירות נסיעתו של המערער, כאמור לעיל".

בית המשפט: המשטרה צריכה להוכיח תקינות המכשיר;
אין פסול ששוטר נצמד בעבודתו לספר

השופט גרשון אף ציין, כי "לכשעצמי, אינני מוצא כל פסול בכך ששוטר האמור להפעיל מכשיר אלקטרוני יבצע את עבודתו תוך הצמדות מלאה ל"ספר", היינו לספר ההוראות והנחיות שניתנו לשוטרים המפעילים את המכשיר. אין גם כל פסול בכך שתוך כדי ההפעלה ישוב המפעיל ויעיין בספר ויפעל על-פי ההוראות שם. זאת ועוד, אינני רואה כל פסול בעובדה שלשוטר רוקח נסיון של כשנתיים בהפעלת המכשיר ולמרות זאת הוא נזקק לספר".

"היצמדות לספר איננה מלמדת על חוסר מיומנות, כטענת הסניגור המלומד, אלא דווקא על הקפדה ודיוק ורצון לפעול על-פי ההוראות וההנחיות ולא לחרוג מהן".

עם זאת, קבע, "על שכמה של התביעה מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט באשר לתקינותו של המכשיר, ולא הנאשם צריך להוכיח את אי-תקינותו. ברם, משהביאה התביעה ראיות באשר לתקינות המכשיר, עבר נטל הבאת הראיות למערער ושומה היה עליו לסתור את ראיות התביעה בענין תקינות המכשיר. לפיכך, הואיל והמערער לא הביא ראיות לסתור את ראיות התביעה, הרי שכל שהיה בפני בית המשפט הן ראיות באשר למכשיר תקין שהופעל כנדרש".

השופט גרשון דחה גם את הערעור על חומרת העונש, וציין בסיום דבריו, כי "העונש שהוטל על-ידי בית המשפט הנכבד קמא, לא זו בלבד שהינו עונש מתון, אלא שלאור המהירות הגבוהה שבה נהג המערער, העונש אף נוטה לקולא. זאת, אף בהתעלם מן ההרשעות הקודמות הרבות מאוד שיש למערער".

ע"פ 3141/03 בנימין ברכה נ' מדינת ישראל