התקן המירנה מונע את הצורך בכריתת רחם אצל נשים הסובלות ממנורגיה

במירנה, התקן תוך רחמי המשחרר פרוגסטרון, השתמשו עד עתה נשים בכל העולם על-מנת למנוע הריון לא רצוי. מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה מראה, כי ההתקן יעיל גם בהקטנת הדימום הוויסתי (מנורגיה), אשר מהווה אחת הבעיות השכיחות אצל נשים, ומוגדר כבעיה רפואית, הפוגעת באיכות חיי האשה ובבריאותה.

מנורגיה, הינה בעיה העלולה להחריף עם השנים, עד לשלב של כריתת רחם. הטיפולים המקובלים עד היום לנשים הסובלות מבעיה זו היו טיפולים תרופתיים וטיפולים כירורגיים. כ-20% מהנשים, מעל גיל 45, נזקקות לניתוח כריתת רחם, או אבלציה (צריבת רירית הרחם) כתוצאה ממנורגיה. טיפולים אלה פוגעים בפוריות האשה (טיפולים בלתי הפיכים).

מדי שנה מתבצעות 3,500 כריתות רחם בישראל. בעקבות הניתוח מאבדת האישה את פוריותה, תחושת הנשיות, ירידה במצב הרוח ובחשק המיני. ניתוח כריתת רחם הוא ניתוח מורכב וקשה מאד, כרוך לא פעם בסיבוכים כגון: דיכאון וירידה בדימוי הנשי כדומה לכריתת שד.

המירנה, התקן תוך רחמי המשחרר פרוגסטרון, נמצא יעיל ביותר בהקטנת הדימום הוויסתי. הפרוגסטרון, משתחרר בחלל הרחם בקצב של 20 מיקרוגרם על פני 24 שעות, ומונע את הדימום.

השפעת ההורמון היא מקומית בחלל הרחם בלבד ואינה משפיעה על מחזור הדם בגוף. בניסויים קליניים שנערכו במדינות שונות, הוכחה ירידה של 86% בכמות הדימום, כבר לאחר 3 חודשי שימוש ועד 96% במהלך 6 חודשי שימוש ראשונים. כך גם לגבי הפחתת הסיכון לפיתוח דלקת אברי האגן (שיעור נמוך עד 1 ל-100 במשך 5 שנים). המחקרים הוכיחו, כי יעילות המירנה גבוהה משמעותית בהפחתת הדימום מטיפולים תרופתיים מקבילים, ויעילותה רבה יותר במניעת ההריון (0.3% הריונות בשנה ראשונה ועד 1.1% לאחר 5 שנים).

המירנה הוא האמצעי היחיד כיום, המשלב מניעת הריון עם טיפול רפואי למניעת הדימום הוויסתי או הבין-וויסתי הכבד. המירנה אינה פוגעת בפוריות האשה עם שיעורי הריון דומים בנשים לאחר הוצאת המירנה בהשוואה לנשים ללא התקן תוך רחמי בעבר.

המירנה גרמה לשינוי ניכר בהתייחסות הנשים להתקן התוך רחמי, בעיקר בשל המענה שהיא נותנת לבעיות הדימום. בעוד ש-20% מכלל נושאות התקן הנחושת הקונבנציונלי הוציאו את ההתקן עקב דמום ווסתי מוגבר ודמום בין-ווסתי רב, הרי המירנה גרמה להפחתה דרמטית באובדן הדם, והיא מהווה כיום אלטרנטיבה לכריתת הרחם בנשים עם דמום ווסתי רב.

מחקר שנערך בפינלנד, בדק האם המירנה יכולה לשמש אלטרנטיבה לכריתת רחם, במקרי דמום יתר. נבדקו 56 נשים שתוכננו לעבור כריתת רחם עקב דמום ניכר. הנשים חולקו לקבוצה שהמשיכה טיפול תרופתי ולקבוצה בה הותקנה המירנה. כעבור חצי שנה, 64.3% מהנשים בקבוצת המירנה ו-14.3% בקבוצת הביקורת, ביטלו את החלטתן לעבור כריתת רחם (הבדל משמעותי סטטיסטי). מסקנת החוקרים היתה שהשימוש במירנה הוא האלטרנטיבה הטובה לכריתת רחם (בנשים הסובלות מדמום יתר) וצריכה להיכנס כתוכנית טיפול לפני החלטה על כריתת רחם או אמצעים פולשניים אחרים.

קבוצת חוקרים בראשות ד"ר ירון צלאל מבית החולים תל השומר, המסונף לביה"ס לרפואה ע"ש סקלר באוניברסיטת ת"א, בדקה את מהות השינויים הקליניים הקורים ברירית הרחם, אצל 47 נשים עם מירנה לעומת 52 נשים עם ההתקן הקונבנציונאלי. נבדקה זרימת הדם הרחמית בנשים הנושאות התקני נחושת מול נשים הנושאות מירנה. נבדקו דמומים ווסתיים ובין-מחזוריים, עובי רירית הרחם וזרימת הדם בכלי הדם הרחמיים סביב רירית הרחם ועורקי הרחם.

נמצא, כי בעוד שזרימת הדם בעורקי הרחם לא הייתה שונה בין הקבוצות, הרי הייתה הפחתה משמעותית בזרימת הדם סביב הרירית בקבוצת המירנה. יתרה מזאת, נמצאה הפחתה משמעותית בעובי רירית הרחם בקבוצת המירנה לעומת ההתקן הרגיל. מחקר זה נותן הסבר לאוליגו-אמנוריאה (מחזור דליל או חוסר דמום ווסתי) בקבוצת המירנה - כלומר: השפעה הטיפול המקומי על רירית הרחם, ללא השפעה על זרימת הדם בעורקי הרחם, ממצא שנתמך על-ידי עבודות נוספות.

בעבודה נוספת בדקו ד"ר ירון צלאל וחבריו את משך הזמן הדרוש להשפעת הטיפול המקומי. כאן נבדקו 36 נשים הנושאות את המירנה, 1-2 חדשים לאחר הכנסת ההתקן, ו - 4-6 חדשים לאחר הכנסתו. נבדקה זרימת הדם בעורקי הרחם וסביב רירית הרחם כמו גם עובי רירית הרחם, תוך השוואה לתופעות הקליניות בנשים אלה. שיעור הדמום הבין ווסתי פחת מ-44% בחודשיים הראשונים ל-8% לאחר 4-6 חדשים. כך גם עלה שיעור הנשים ללא מחזור בעקבות הכנסת המירנה מ-5% לאחר חודשיים, ל-66% לאחר 4-6 חדשים.

בעוד שלא היה שינוי בזרימת הדם בעורקי הרחם בין הקבוצות, הרי היה שינוי משמעותי בזרימת הדם סביב רירית הרחם כמו גם הפחתה משמעותית בעובי רירית הרחם לאחר 4-6 חדשים. מסקנת החוקרים הייתה, בנוסף להוכחה כי למירנה השפעה מקומית חיובית על רירית הרחם, כי השינויים באים לידי ביטוי לאחר 4-6 חדשים מהכנסת ההתקן.

המירנה היא התקן תוך רחמי, בעל מראה סונוגרפי אופייני, המשחרר פרוגסטטיב מקומי לרירית הרחם ללא השפעה סיסטמית על זרימת הדם. השפעה זאת באה לידי ביטוי כבר בחודש הרביעי לאחר הכנסת ההתקן, שינויים הנתמכים בעבודות שבדקו השפעות מורפולוגיות על רירית הרחם. שינויים אלה תורמים ליתרונות ההתקן הכוללים שיעור הריונות נמוך, שיעור נמוך של זיהומים תוך רחמיים והפחתה ניכרת הכמות הדמום הרחמי בנושאות התקנים תוך רחמיים. ההפחתה בכמות הדימום בעקבות הכנסת המירנה מביאה גם לירידה בשיעור הנשים הנזקקות לניתוח לכריתת הרחם.

מאחר והמירנה גורמת לירידה בכמות הדמום ואף לאמנוריאה (הפסקת הדמום הרחמי, ב-30-40% מכלל הנשים), אך עד להשפעה המלאה הקלינית עוברים כ-4-6 חדשים שבהם יש עדיין דמומים בין ווסתיים, יש לעשות כל מאמץ להסביר לנשים תופעות אלה לפני הכנסת ההתקן על-מנת להוריד בשיעור הנשים המוציאות ההתקן לפני שפג תוקפו ולפני שיעילותו הקלינית מגיעה לביטוי מלא.