פרוטוקולים של ועדת כופר אינם חומר חקירה

פרוטוקולים של ועדת הכופר ברשות המיסים אינם מהווים חומר חקירה, ואין מקום למסור אותם למי שבקשתם לכופר נדחתה והם הועמדו לדין. כך קובעת (20.12.11) שופטת בית משפט השלום בתל אביב, דניאלה שריזלי.

יצחק דוידי, משה רינט ויגאל אשורי מואשמים בשורה של עבירות מס בקשר להתנהלותן הכספית של שתי עמותות רשומות - "ונקרא בשם" ו"פאר הבנים", ותרומות פיקטיביות אשר שולמו לכאורה לעמותות אלו והוצגו שלא כדין בספריהן. כתבי האישום נגדם הוגשו לאחר שנדחתה בקשתם לתשלום כופר. הם ביקשו לקבל את הפרוטוקולים של ישיבות הוועדה בעניינם, כדי לבסס טענה של הגנה מן הצדק לנוכח העובדה שמעורב אחר שילם כופר ולא הועמד לדין.

שריזלי פותחת בקביעה, לפיה טענה של הגנה מן הצדק יש לבסס על החומר המצוי בתיק החקירה, שכן מי שמחליט על העמדה לדין הוא הפרקליטות ולא ועדת הכופר. "מוסכם עימי כי זכותם של חשודים לדעת מה היו שיקוליה ונימוקיה של הוועדה אשר החליטה לדחות את בקשתם להמרת העבירות בכופר. נוכח המסמכים שהוצגו לפניי אני קובעת - כי הנימוקים נמסרו להם, גם אם באיחור", היא אומרת.

לגבי הטענה לפיה הפרוטוקולים מהווים חומר חקירה אומרת שריזלי, כי מונח זה אינו ניתן להגדרה פשוטה והררים של פסיקה כבר עסקו בו. ככלל, פרשנות המונח צריכה להיות רחבה ולא דווקנית, אך מאידך-גיסא - צריכה להיות מודרכת על-ידי השכל הישר. במקרה הנוכחי, היא קובעת, "המסמכים שהעיון בהם מתבקש אינם חלק מתיק החקירה. הם נשוא להליך מינהלי שמועדו לאחר סיום החקירה, ובמהותם נועדו לקבוע אם ניתן להסתפק בהליך מינהלי במקום באישום פלילי. כך, שברי, כי אין בהם משום ראיה בין כלל הראיות אשר נאספו בידי הרשות החוקרת, ומכאן, הם אינם רלוונטיים לאישומים שבכתב האישום. כתוצאה - הם לא יוכלו לסייע למבקשים בהתוויית הגנתם מפני האישומים נגדם בעבירות מס ובעבירות מרמה". לפיכך, מסכמת שריזלי, הם אינם מהווים חומר חקירה.