העליון: משרד החוץ לא יעביר לאירן פסקי דין

משרד החוץ לא יעביר לאירן פסקי דין שניתנו בארה"ב, ואשר חייבו אותה לשלם מאות מיליוני דולרים לנפגעי טירור. בית המשפט העליון קיבל (יום ה', 8.12.11) את ערעורו של היועץ המשפטי לממשלה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שהורה לו למסור את פסקי דין.

אלן שטיין, שאול שטרן וג'ני רובין ביקשו להמציא לאירן פסקי דין שחייבו אותה לפצותם בסכום כולל של למעלה מ-370 מיליון דולר, רובם בשל החזקתו של שטיין בשבי חיזבאללה והיתרה בשל רצח לאה שטרן בפיגוע בירושלים. ההמצאה דרך ישראל התבקשה משום שלאירן יש עדיין נכסים בארץ (בעיקר קצא"א - קו צינור אילת-אשקלון) ומזה שנים מתקיימת בין המדינות בוררות בתביעת אירן לקבל פיצויים על רכוש זה.

השופט המחוזי יוסי שפירא קבע, כי למרות שאין יחסים דיפלומטיים בין ישראל לאירן, על משרד החוץ למסור את פסקי הדין - למשל בדואר או לנציגי אירן באו"ם. היועץ המשפטי טען בערעורו, כי משרד החוץ מחויב לפעול רק באמצעים דיפלומטיים מקובלים, וכי קיים חשש שאם ישראל תנהג כך - תיחשף אף היא למסירה דומה של תביעות ופסקי דין נגדה בידי מדינות אויב. יצויין, כי לאחר פסק דינו של המחוזי קבעה הכנסת במפורש, כי המצאה תיעשה רק ממשרד החוץ הישראלי למקבילו במדינה הזרה.

עקרונות בינלאומיים של הדדיות

ביניש קיבלה את עמדת היועץ המשפטי. היא אומרת, כי משרד החוץ הוא האמון על מגעיה של ישראל עם מדינות זרות, והוא פועל על-פי עקרונות בינלאומיים של הדדיות. "כשם שישראל חפצה לקבל כתבי בי-דין הממוענים אליה בדרך דיפלומטית מקובלת, ולא בדרכים עקלקלות שיקשו על התנהלותה, כך גם עליה לפעול בהדדיות ובאופן דומה בכל הנוגע להמצאת כתבי בי-דין נגד מדינות זרות בהליכים המוגשים בישראל. פעולה ברוח זו עניינה בראש וראשונה האינטרס הציבורי הישראלי, ואין עניינה בהגנת האינטרסים של המדינה הזרה", אומרת ביניש. היא מוסיפה, כי עניין הקשרים עם מדינות זרות הוא סוגייה מדינית מובהקת המסורה לסמכות הממשלה.

עוד אומרת ביניש: "הוטרדנו ממשמעותה המעשית של פרשנות התקנה. פגיעותיהם של המשיבים וסבלם האישי, כמי שנפצעו ושכלו את יקיריהם בפיגועי טרור שמומנו ונתמכו על-ידי אירן, היו והינן נגד עינינו... יחד עם זאת, באיזון בין עניינם האישי של המשיבים והפגיעה בקניינם וביכולתם לאכוף את פסקי הדין הזרים בישראל לבין השמירה על אופי יחסי החוץ של המדינה וההגנה על האינטרס הציבורי במובן הרחב, כפי שזה הוגדר על-ידי משרד החוץ - משקלו של האינטרס הציבורי מכריע את הכף".

השופט אליקים רובינשטיין הוסיף והדגיש את הסכנה הנשקפת לישראל מביצוע מסירה שכזו: "מסירה 'אוטומטית' על-ידי משרד החוץ כאותו 'קוף רושם' ר"ל משמעה כי בדרכים מקבילות, על-ידי דואר או ניסיון מסירה בארגונים בינלאומיים, יבקשו מדינות שאין להן יחסים דיפלומטיים עם ישראל להתאנות לה. נשוה בנפשנו פלוני ממדינה שאין עמה לישראל יחסים דיפלומטיים ה'עט' במסדרונות האו"מ על נציג של ישראל ו'דוחף' לידו מעטפה ובה צרור ניירות, ולפתע נקנתה סמכות שיפוטית כזו או אחרת. ראוי שלא ייעשה כן במקומותינו, ומכך יש להיזהר במיוחד בעידן 'הסמכות האוניברסלית' של ניסיונות לרכוש סמכות - במיוחד בפלילים אך לא רק בהם באופן אגבי".