הקלה בעונשיהם של חברי "ארגון הפשיעה" הראשון

בית המשפט העליון הקל בצורה מסוימת (יום ד', 7.12.11) בעונשיהם של חברי ארגון פשיעה, משום שהיה זה התיק הראשון בו נעשה שימוש בחוק למאבק בארגוני פשיעה ומשום שרוב המעשים המיוחסים להם נעשו לפני שהחוק נכנס לתוקפו.

מרואן נאצר, שאדי נאצר ואבי אלון הורשעו בהוצאת חשבוניות פיקטיביות בהיקף של 33 מיליון שקל (שאיפשרו גניבת 6.3 מיליון שקל כהחזרי מע"מ), הלבנת הון ועבירות של אלימות כלפי מי שהיו חייבים להם כספים. השופט יצחק עמית דחה את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מאמץ את גישתו של המחוזי כלפי עדי המדינה למרות הבעייתיות שהתגלו בעדויותיהם.

בנוגע להגדרת ארגון פשיעה, הולך עמית בעקבות השופט בדימוס אדמונד לוי, אשר קבע את ההלכות בנושא לפני כשנה. בין היתר הוא אומר: "ארגון הפשיעה אינו שווה ערך להתארגנות עבריינית אשר חבריה עשו יד אחת באופן חד פעמי (אף אם מתמשך במידה מסוימת) לשם עשייתה בלבד. ארגון הפשיעה יוצר 'גשטלט', הוא קורם עור וגידים כגוף עצמאי על רגליו שלו ומוסיף למשקלו הסגולי. לצד זאת, הוא מפתח צורך להזין את עצמו ולכלכל את חבריו בכל זמן. ערך מוסף זה, שבא לידי ביטוי במסגרת עצמאית ובארגון בר-קיימא, הוא היסוד הייחודי שמחייב כלי אכיפה וענישה נפרדים המביאים בכלל חשבון גם את ערכו המצרפי של השלם, ולא אך את סכום חלקיו".

כמו האדם שלא ידע שהוא מדבר פרוזה

עמית מדגיש, כי הפסיקה - בעקבות החוק - "נמנעה מלצמצם את גבולות ההגדרה ועיגנה את גרעין המאפיינים ההכרחיים להוכחת קיומו של ארגון פשיעה על שניים בלבד - ארגון עצמאי ובר-קיימא (מתמשך). הפרמטרים הנוספים שאוזכרו בטיעוני המערערים ובכתיבה אקדמית, מקומם במסגרת מבחני העזר המצטרפים לשיקול דעתו של בית המשפט בבואו לקבוע האם מדובר בארגון פשיעה ובבואו למקם את הארגון על ציר המובהקות".

עמית דוחה את טענת הנאשמים, לפיה לא ידעו שהם חברים בארגון פשיעה - טענה אותה הוא מנסח תוך הישענות על מולייר: "טענה חוזרת ונשנית בפי נאשמים על-פי חוק המאבק בארגוני פשיעה היא, שהם לא היו מודעים לכך שהם פועלים כארגון פשיעה, וסברו לתומם שהם 'סתם' עבריינים מן השורה. כמו אותו אחד שלא ידע שהוא מדבר פרוזה, הנאשם 'בכלל לא ידע שהוא כזה', קרי, חבר בארגון, עד שלא הוגש כנגדו כתב אישום". כאמור, עמית דוחה טענה זו:

"התשובה לטענה זו היא שאדם מוחזק כיודע את החוק. מטבע הדברים, ארגון פשיעה אינו מכריז על עצמו ככזה, ואינו מבקש מהרשות אישור או רישיון לפעול כארגון פשיעה. די בכך שהנאשם מודע למערכת העובדתית הרלוונטית, ואם העובדות מצביעות על פעולה במסגרת עצמאית וברת-קיימא, ייחשב הנאשם כמי שפעל במסגרת ארגון פשיעה. ודוק: דרגת המודעות הנדרשת ליסודות העבירות עצמן עומדת בעינה, אולם המסגרת של ארגון פשיעה היא המעטפת, ומשנקבע כי מתקיימים התנאים לקיומה של אותה מעטפת, די בכך שהנאשם מודע להתקיימותם של אותם תנאים, ואין צורך להוכיח כי הוא יודע שתנאים אלה יוצרים "ארגון פשיעה" כמשמעותו בחוק".

אין בהכרח נתק בין הדרגים

עמית ממשיך ומונה את המאפיינים שהיו לאותו ארגון פשיעה, ובהם חלוקת תפקידים ליצירת רווח ארגוני משותף; עסקים כמוקדי פעילות, נכסים, חשבונות בנק וכלים של הארגון; מוניטין בעל תפקיד חשוב ביצירת מצג של הרתעה והפחדה של חייבים; ערבות הדדית כלכלית ומקצועית; והיקף הפעילות. הוא דוחה את הטענה, לפיה לא התקיים באותו ארגון הניתוק הנדרש בין הדרג ה"מפקד" לדרג המבצע: "ניתוק בין הדרג הניהולי והדרג המבצע עשוי לשמש אינדיקציה מובהקת לקיומו של ארגון פשיעה אך איננו מאפיין הכרחי שאין בלתו. במציאות הישראלית, בה ארגוני הפשיעה עדיין לא צמחו לסדרי הגודל של ארגונים דומים בארצות אחרות, היעדר ניתוק מובהק בין הדרג הניהולי לדרג המבצע, אינו סממן השולל בהכרח קיומו של ארגון פשיעה".

עוד קובע עמית, כי ההרשעות התבססו לא רק על עדי המדינה, אלא גם על ראיות תומכות. הוא אומר, כי בית המשפט המחוזי פעל נכון כאשר הבחין בין חלקי דבריהם של עדי המדינה הראויים לאמון ובין אלו שלא, וכאשר פסל את דבריו של עבד אל-חי שהתייחסו לאירועים שקרו לאחר שהפר את ההסכם עימו וחזר לעסוק בפשיעה.

כאמור, העליון הקל במידה מסוימת בעונשיהם של השלושה, בנימוק ש"יש מקום ליתן משקל לכך שבעניינם נעשה לראשונה שימוש באישומים השאובים מחוק המאבק בארגון פשיעה. 'ראשוניות' זו לא מתבטאת אך בהפעלת החוק על-ידי רשויות התביעה אלא אף בתקופת פעילותו של הארגון". מרואן נאצר נדון ל-13 שנות מאסר (במקום 15 שנגזרו במחוזי), שאדי נאצר - לתשע שנים (במקום עשר), ואלון נשלח לשבע שנות מאסר (במקום תשע). השלושה נקנסו, בהתאמה, ב-3 מיליון שקל ובמיליון שקל כל אחד.