עופר גלזר, בעלה לשעבר של שרי אריסון, ישלם פיצוי של 250,000 שקל לאחות אותה הטריד מינית וביצע בה מעשה מגונה. כך קבע (יום ד', 30.11.11) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין. לדברי אורנשטיין, האחות הגזימה ביותר בתיאור הנזקים שנגרמו לה, וחלק ניכר מטענותיה הופרכו, כך שנראה שהיא מונעת בעיקר משיקולים כספיים.
גלזר הורשע בהטרדה מינית ובמעשה מגונה נגד האחות, אשר טיפלה באריסון בעת שבני הזוג היו נשואים בעקבות ניתוח שעברה. הוא נדון לשישה חודשי מאסר בפועל, אותם ריצה מאחורי סורג ובריח, ולפיצוי של 15,000 שקל לאחות. בהליך אזרחי נפרד, תבעה האחות פיצוי של 5 מיליון שקל, אך אורנשטיין פסק לה 5% בלבד מסכום התביעה.
האחות טענה, כי מעשיו של גלזר גרמו לה לטראומה ולנכות פסיכיאטרית של 40%, ולפי חוות דעת שהגישה - היא שרויה בדיכאון וקיימת סכנה שתתאבד. גלזר טען, כי האחות ניפחה אירועים תמימים מעבר לכל פרופורציה, לא נגרמו לה הנזקים הנטענים והתביעה באה על-רקע "הכיס העמוק" שלו ושל אריסון.
המומחה קבע: האחות מתחזה
אורנשטיין קיבל את חוות דעתו של הפסיכיאטר מטעם בית המשפט, פרופ' נוימן, ולפיה האחות מתחזה לבעלת נכות נפשית, ולכל היותר סבלה מנכות של 10% שחלפה לאחר ארבע שנים. בהסתמך על ראיות שהשיגו חוקרים פרטיים שהפעיל גלזר, קובע אורנשטיין, כי רוב טענותיה של האחות אינן נכונות: היא אינה נמנעת מלחשוף את גופה, היא אינה נמנעת ממגע פיזי עם ילדיה, היא אינה נמנעת מלהימצא בחברת גברים זרים ועוד. לדברי אורנשטיין, ייתכן אפילו שהאחות ניסתה לתעתע במכוון בגופים אליהם פנתה בבקשה לסיוע נפשי, על-מנת ליצור את הרושם המתאים בתביעתה. אורנשטיין מדגיש במיוחד את הראיון שהעניקה האחות לתוכנית "עובדה", כהוכחה לכך שכלל אינה מסתגרת ואינה שרויה בטראומה.
עוד אומר אורנשטיין, כי לאחות יש נטייה בולטת להגזמה, שבאה לידי ביטוי למשל בכך שהאשימה בדיעבד את גלזר גם באונס. לדבריו, יש לה גם נטייה להתנתק מן המציאות ולהאדיר עצמה, כפי שטענה למשל שאריסון עלולה למות אם תעזוב אותה - בעוד על-פי חוות דעת רפואית, אריסון כלל לא נזקקה לשירותי אחות בעקבות הניתוח שעברה. אורנשטיין גם דוחה את הטענה כאילו האחות נפגעה מבחינה כלכלית תוך שהוא מציין, כי המשפחה היגרה לניו-זילנד ומנהלת שם עסק.
הפסיקה את הטיפול והתמכרה לשתייה
אורנשטיין מוסיף: "התברר שהתובעת בחרה להפסיק את הטיפול התרופתי שלו היא זקוקה, לטענתה. התובעת בחרה להתמכר לשתייה החריפה, ואף הפסיקה את הטיפול הנפשי שהיה אמור לסייע בידה. משכך, אין לה לתובעת אלא לבוא לעצמה בטענות, שכן היא מעדיפה שלא לסייע לעצמה להבריא. אין עסקינן באותם מקרים מסובכים שבהם נדרש נפגע לעבור ניתוח שסכנה בצידו, שאז מתעוררת המחלוקת האם חובה עליו לעשות כן מבחינת הקטנת הנזק, אם לאו. במקרה שלפני, אין עסקינן בטיפול פולשני שיש סכנה בצידו, ומשום כך היה על התובעת להמשיך בטיפול התרופתי והייעוץ הנפשי, שמצופה כי היו מסייעים להקל עליה במצוקתה הנפשית, ככל שקיימת. התובעת לא סיפקה כל הסבר מניח את הדעת באשר להתנהלותה זו, והדבר עומד בעוכריה".
מכאן עובר אורנשטיין לנתח בזו אחר זו את עילות התביעה, ודוחה כמעט את כולן. הוא קובע, שהאחות לא הוכיחה שאינה יכולה להמשיך לעבוד במקצועה, וכי לכל היותר איבדה הכנסה של 100,000 שקל בתקופה שלאחר האירועים. הוא דוחה את טענתה כאילו נזקקה למורים פרטיים לילדיה בעקבות מעשיו של גלזר ובדבר עזרה במשק בית באותה תקופה. לעומת זאת, התקבלה התביעה לחייב את גלזר לפצותה בעלות הטיפולים הנפשיים שלאחר האירועים - 40,000 שקל. גלזר גם חוייב בתשלום 100,000 שקל על נזק לא-ממוני - עשירית מהסכום שתבעה האחות. תביעתה להחזר הוצאות ההגירה לניו-זילנד נדחתה אף היא.
הערה לידידות בית המשפט
בשולי פסק הדין מעיר אורנשטיין: "יש להצטער על כי המרכזים לתמיכה בנפגעי תקיפה מינית, שהצטרפו להליך לבקשתן, חרף התנגדות הנתבע, כידידות בית המשפט, הוטעו בנכונות גרסת התובעת. אין ספק, שהמקרה שלפני אינו נמנה עם אותם מקרים המצדיקים את הסיוע החשוב הניתן על-ידי המרכזים לקורבנות תקיפה מינית, קל וחומר שהתובעת הסתייעה בהליך בשירותיהם של מספר משרדי עורכי דין, אשר עשו את מלאכתם נאמנה. מן הראוי, שתיערך בחינה מקדמית, מדוקדקת ותוך סינון קפדני של הנפגעים שזקוקים לסיוע, ובטרם יוחלט מהו המקרה הראוי לכך. חוששני כי דווקא התמיכה של מרכזי התמיכה בתובעת, עלולה לפגוע באותם נפגעים ונפגעות שמן הראוי ליתן להם את התמיכה והסיוע החשובים של מרכזים אלה".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה