ביהמ"ש: לא בטוח שאימוץ עדיין עדיף על אומנה

שופטת בית המשפט למשפחה בחיפה, אספרנצה אלון, אומרת, כי אין זה בטוח שכיום אופציית אימוץ עדיפה על פני העברת ילד למשפחת אומנה. לדעת אלון, יש לבחון מחדש את הדעה המקובלת בנושא, כפי שהתגבשה בשורה של פסקי דין בשנים קודמות.

אלון דחתה את בקשת היועץ המשפטי לממשלה, להכריז על ילד בן ארבע כבר-אימוץ ולאפשר למשפחת האומנה, המגדלת אותו מאז היה בן שבועיים, לאמץ אותו. אמו של הילד סובלת ממחלת נפש ואלון קבעה שאין היא מסוגלת לגדל את בנה, אך לדעתה גם יש להימנע מאימוץ שהוא צעד בלתי הפיך, בין היתר משום שלילד יש אחות בת תשע הגדלה במשפחת אומנה אחרת.

אלון מצטטת את עמדת היועץ המשפטי: "בא כוח המבקש טען, כי הדעה המקובלת על המומחים לדבר, וכך נפסק במספר רב של פסקי דין, היא כי יש להעדיף אימוץ על אומנה. לטענתו, אומנה אינה מקנה יציבות, ביטחון וקשר עמוק, כפי שכך הוא באימוץ, ושלא כאימוץ - המהווה בסיס לתא משפחתי לכל החיים - היא מסתיימת בגיל הבגרות. באומנה חשופים הילדים לבעיות חריפות יותר של זהות עצמית ושל השתייכות".

לא המודל הוא העיקר אלא היחסים

ואולם, כאמור, היא עצמה סבורה אחרת: "נכון הוא שעמדה זו הייתה העמדה המקובלת והרווחת, אך האם יש לתת לעמדה זו בכורה, גם כיום? אינני בטוחה. הנחת הבסיס ששלטה בעבר היא כי טובתו של ילד לגדול רק במשפחה נורמטיבית - אמא, אבא וילד. כיום, כאשר המציאות החברתית מלמדת על תמורות חברתיות משמעותיות, שברוח העידן נוצרו ונוצקו מודלים שונים של 'משפחות' - משפחה דו-מינית, משפחה חד-מינית, משפחה חד-הורית, משפחה 'גרושה', משפחה פרק ב', משפחת אימוץ ומשפחת אומנה. החברה פתוחה היום לקבל ילדים להורים גרושים, להורים פונדקאיים, להורים מאמצים, להורים אומנים, להורים חד-מיניים ועוד.

"כל ילד נושא עימו את סיפור חייו. כיום, מתחזקת הגישה כי לא מודל המשפחה הוא העיקר בטובת הילד אלא יחסים טובים, בטוחים ויציבים של קטין עם הדמויות המשמעותיות בחייו, הם אלה אשר מעניקים לילד חוסן רגשי ומחזקים את זהותו".

שיקול דעת מוטעה וצר

במקרה הנדון, אלון מלאת שבחים למשפחת האומנה, ולדבריה - אין לחשוש שמא השארתו של הילד רק במעמד של אומנה, ולא באימוץ, תפגע בדאגתה לילד. "איש לא ערב לכך שטובתו של הקטין תוגשם אך ורק באימוץ וכי יתרונות האימוץ עולים על אומנה ארוכת טווח. ראיתי משפחות אומנה מוצלחות וראיתי אימוצים כושלים. יש כאלה ויש כאלה וכל מקרה לגופו".

בשולי פסק הדין מעירה אלון לרשויות הרווחה, אשר הפרידו בין שני הילדים, למרות שהמדיניות הברורה היא להימנע מכך. לדבריה, היא ערה לכך שלעיתים יש להוציא ילד מביתו כפתרון חירום ואין אפשרות לאחד אותו מיידית עם אחיו או אחותו, אך במקרה זה "היה על פקידת הסעד לברר, טרם מסירת הקטין או לכל היותר 48 שעות לאחר מכן, האם מסכימה המשפחה האומנת/משפחת החירום לקבל את אחותו בת החמש".

לדבריה, בנסיבות העניין היה סביר לצפות שגם הילדה לא תוכל להישאר עם אמה, אך כאשר פנו שירותי הרווחה לבחון האם המשפחה האומנת יכולה לקבל גם את אחותו, היה זה מאוחר משום שהמשפחה האומנת קיבלה ילד נוסף אחר. "בשל שיקול הדעת המוטעה והצר, נגרע מהקטין עוגן משפחתי, לו הוא זקוק כל כך", סיכמה.