קצב הורשע אשתקד בשני מעשי אונס ובמעשה מגונה בכוח כלפי א' ממשרד התיירות, בהטרדה מינית של ה' מלשכת הנשיא, במעשה מגונה ובהטרדה מינית של ל' מבית הנשיא ובשיבוש מהלכי חקירה בעניינה של ל'. שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, ג'ורג' קרא, יהודית שבח ומרים סוקולוב הרשיעו את קצב פה אחד, אך בנושא העונש סברה שבח בדעת מיעוט שיש להסתפק בארבע שנות מאסר.
סניגוריו של קצב, עוה"ד אביגדור פלדמן, ציון אמיר ואבי לביא, התמקדו בערעור בשלושה טיעונים מרכזיים. האחד: תקיפת אמינותן של המתלוננות ובראשן א', וניסיון לקעקע את הראיות התומכות בגרסאותיהן. השני: טענה לפיה מן הראיות עולה שהתקיימו יחסים בהסכמה בין קצב לבין א', למרות שקצב עצמו ממשיך להכחיש זאת. השלישי: הגנה מן הצדק - טענה לפיה קצב לא יכול היה לזכות למשפט הוגן, בשל הטיפול התקשורתי בעניינו, וטענה לפיה המדינה דיברה בשני קולות כאשר הגנה בבג"ץ על עסקת הטיעון שהשמיטה את אישומי האונס ולאחר מכן האשימה בהם את קצב.
נציגי המדינה, בראשות עוה"ד רונית עמיאל וניסים מרום, טענה שאין מקום שערכאת הערעור תסטה מן הנוהג המקובל ותתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית. לדברי המדינה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס כולו על הערכת מהימנותן של עדויות המתלוננות מחד ושל קצב מאידך, ועל-פי הפסיקה והנוהג - אין מקום להתערבות בהערכות אלו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה