מהיום השני למחאה יצאתי עם חברי לרחובות כדי באמת לרכוב על הגל הזה ולהביא לשינוי אמיתי במדינה.
לראשי המחאה ואלו שהנהיגו אותה מאחורי הקלעים מעולם לא הייתה כוונה להביא תוצאות אמיתיות. התוצאה היחידה שעיניינה אותם היא הפלת ממשלת נתניהו. אני אישית לא בעד האיש ולא הייתי מצביע בשבילו אבל הוא עדיין ראש ממשלה נבחר במדינת ישראל ואני מכבד החלטת הרוב ששם אותו שם. יחד עם התנגדותי למדיניותו אינני מקבל שכל האמצעים מקדשים את המטרה של הפלת הממשלה ע"י הונאת ציבור שלם שיצא כדי להשיג תוצאות.
כבר ממסיבת העיתונאים הראויה לגינוי בה ניסו ילדים בני 23 להשפיל ראש ממשלה בתקשורת ניגשתי עם חברי לאגושת הסטודנטים וביקשתי לאחד כוחות כנגד הקבוצה שמאוחר יותר קראנו לה "השביעיה הסודית" אך אגודת הסטודנטים הייתה לה אג'נדה משלה. זה היה ברור לי שכל ראשי האגודות נתמכים כלכלית ע"י המפלגות הגדולות בכנסת והם יזהרו לא לסטות יותר מידי מקווי המפלגות או לצאת כנגד הפוליטיקאים.
עמדתי הייתה אז שיש לדבר עם מקבלי ההחלטות להציב מספר דרישות ברות השגה ולעלות את נושא הדמוקרטי בישראל (שלדעתי לא קיים ומי שחושב שיש כאן משטר דמוקרטי - יש לי הרבה מה לדבר איתו על עניין זה) דהינו שינוי שיטת הממשל ברשויות המקומיות ובשלטון המרכזי כפתרון יחיד לכל הנושאים שעלו במחאה.
המחאה החלה כמחאת דיור ומיד כל בעלי האינטרסים קפצו על העגלה. כל מי שכאב לו משהו הצטרף אפילו אירגוני תנו לחיות לחיות היו שם. ההתפזרות בכל הנושאים הללו היו קרש ההצלה של המארגנים. כך הם לא צריכים להציב נושא אחד שבמידה ויושג הישג זה יהפוך את המאבק שלהם ללא רלוונטי - עכשיו בהצבת תנאים בלתי אפשריים לממשלה הם יוכלו להמשיך מאבק לאורך חודשים.
גם הטענה כי מדובר במאבק כלכלי ולא פוליטי התברר כשיקרי לחלוטין ואנו שיצאנו מהבית שגרנו משרדים האמנו בליבנו בכך צריך להיות. אבל ככל שעבר הזמן התברר שקולנו לא נשמע ראיונות בתקשורת מבוטלים (כל אמצעי התקשורת יודעים מי אנחנו) ביינו קבוצה של בעלי מקצועות חופשיים הבוגרים במאבק שרצו לנטב אותו להשגת תוצאות לטובת הציבור אחד מאיתנו אדם דובג'ינסקי אפילו שבת רעב במשך 20 יום וחוץ מהתיחסות שטחית בתקשורת בעיקר לאיך הוא מרגיש לא הייתה ממש.
המחאה הזאת התמקדה השילטון יותר מידי ולא התמקדה בציבור התמקדה באנשים ולא התמקדה בשיטה - השיטה המפלגתית שנשלטת ע"י בעלי אינטרסים מבלי שלציבור יש יכולת להשפיע על נבחריו ועל המדיניות שהם מקדמים.
בינתיים התקשורת התמקדה אך ורק בדפני ליף וחבריה שכל ראיון שלהם העלה בנו צמרמורת- חוסר הבנה בנושאים עליהם הם מדברים חוסר יכולת ביטוי הרצונות שלהם ובו בזמן שהרטוריקה אומרת אין מנהיגים זה מחאה של כולם הם מונעים מקבוצות אחרות במאבק גישה לכספים שנתרמו שלם המאבק או גישה להביע דעה כל שהיא.
אני אישית כתבתי נאומים לכל הפגנה שלא הייתה כדי להביע עמדת הקבוצה שלנו במאבק שיצאה לרחובות יחד עם דפני וחבריה - אלום הם עשו הכל כדי למנוע מאיתנו לעלות לבמה להתקרב לחלק האירגוני שלהם מנעו ראיוונות בתקשורת שעלולה להוציא מסר שנוגד את הקו שהם קבעו מלכתחילה- התנצחות בביבי נתניהו שראש ממשלה הא ותו לא!
בינתיים הציבור יצא בהמוניו התקשורת סיפרה סיפור והציבר אכל אותו... אם הציבור היה רואה את המפגשים של ראשי המאהלים -הייתה עוברת בו חלחלה.
רוב ראשי המאהלים והפעילים בהם היו פעילי המפלגות (עבודה ליכוד, ישראל ביתנו, ומרץ) התנהלות שלהם לא הייתה מביישת ישיבתה של מרכז מפלגה בישראל וכולנו מכירים את התמונות והדרך בה מתנהלים דברים. זה היה מזעזע
לא האמתי שצעירים שכביכול אמורים להוביל מאבק לאומי נקי עם הרבה אידיאולוגיה נוהגים באותם טקטיקות שנוהגים פוליטיקאים מנוסים- עלי טענו שאני חבר מפלגת ליכוד. האמת היא שפעם אחת בחיי הייתי במרכז מפלגה זי היה בקדימה ששם היה דיון עם פרופסור דן בן דויד שנגע בנושא הקרוב לליבי "שינוי שיטת הממשל" ולכן הלכתי. לאחר שראיתי את התנהלות המפלגה הפנימית של לפני הדיון לא יכולתי להאמין שכך מתנהלת מפלגת שילטון (לפחות שרוצה להיות שם) ומאז לא ביקרתי באף מפלגה וגם לא לפני כן.
אגודת הסטודנטים בראשות איציק שמולי היה לה רעיון אחר היא מבחינתה חולשת השביעה הסודית בדרך המאבק הביא אותם לזכות מן ההפקר ולהיות מצוייר בתיקשורת כמבוגר אחראי. מתי שבא להם הם שיתפו פעולה ומתי שלא בא להם הם נמנעו מלהצטרף למסיבת העיתונים עם דפני וחבריה. כיאה לפוליטיקאי ממולח איציק שמולי השתדל לתפוס פיקוד על המאבק בלי להגיד דבר מספיק היה שדפני ליף מקלקלת לעצמה כל מה שהוא צריך לעשות זה לשתוק.
הכישלון הכי גדול שלו היה לדעתי שהוא לא צפה את מה שהיה ברור לי ולחברי אם כל המאבק הזה ימשיך להישען על אוהלים מנגני גיטרות ושנטי בהנהגת קבוצת צעירים שלא ממש יודעים מה הם רוצים מעצמם שמנוהלים ע"י קבוצות בעלות אינטרס אחד ויחיד להפיל את ממשלת נתניהו - לא רק שנאבד את הציבור אלה המאבק יכשל בלי תוצאות והציבור שהיה אדיש 60 שנה ימשיך להיות אדיש לדורות הבאים.
בתחילה נהגו ראשי המחאה נכון שדחו את התערבות יו"ר ההסתדרות והתצטרפות ההסתדרות למאבק. המאבק היה של הציבור והאמת היא שחלק מהטענות אם לא העיקריות היו כנגד הגוף הזה שהוא מקור כל רוע במדינה.
עכשיו לאחר שחילוקי הדעות בין איציק שמולי ודפני ליף הפך להיות כל כך חריף החליט איציק שמולי לאחד שורות עם עופר עיני-זה בא לידי ביטוי בניסיון של עיני להשבית את המשק בעבור עובדי הקבלן. איחוד הכוחות הזה אינו מוזר אם מתסכלים על העתיד של יו"ר ההתאחדות הרי זה לא סוד שהוא פוזל למשרה ציבורית אז מה יכול להיות יותר טוב מאיחוד כוחות עם יו"ר ההסתדרות כדי שעתידו הפוליטי יהיה מובטח?
כל זאת על חשבון הציבור במדינה שישלם את עלות השביתה הזאת שבאה במפתיע. למה ארגוון הסטודנטים ירצה לפגוע באזרחים ע"י השבתה של המשק. מי ישלם על ההשבתה הזאת? ראש הממשלה או שר האוצר? אנחנו הציבור שיצא להפגין נקבל את החשבון אלו שטסים בשדה התעופה יקבלו את החשבון מוקדם יותר. אותה אישה חד הורית שנקבע לה תור לפגוש את הפקיד בביטוח הלאומי תשלם את החשבון.
המחאה הזאת הייתה צריכה להביא לתודעת הציבור דבר אחד והיא פספסה בגדול-לציבור הכוח למחות בעצמו כדי לגרום לשינוי. מה שההסתדרות עושה זה כופה על הציבור מחאה על חשבונו שהוא לא ממש מעוניין בה ושהיא לא נחוצה.
איציק שמולי עשה עסקה על פיה הציבור ישלם בעבור ההישג שהוא רוצה להשיג כדי להאדיר את מעמדו בדרך לכנסת.
אם זה לא הונאה אני לא יודע מה כן!
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה