72% ממשפחות עולי אתיופיה לישראל נמצאות מתחת לקו העוני, 70% מעולי אתיופיה חיים בשכונות מצוקה ברחבי המדינה, רק כ-50% מהעולים בגיל התעסוקה עובדים. 10% מהנוער מוגדר כנוער עבריין, תהליך הקליטה של העולים מוצלח באופן משמעותי בקרב צעירים ונשים בהשוואה למבוגרים וגברים.
כל זאת מנתונים אשר נאספו במסגרת עבודת מחקר שבוצעה בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת דרבי בישראל בקרב מאות עולים מאתיופיה המתגוררים בשני מרכזי קליטה בצפון הארץ.
את העבודה הנחה פרופ' מיכאל קריינדלר והיא נעשתה על-ידי אתי פישר, ששימשה כמדריכה חינוכית במרכזי קליטה במשך למעלה משנתיים. מחוץ לעולים שנטלו חלק במחקר, החוקרת שיתפה במחקר גם 12 קולטים שהם מורים - מדריכים שקולטים את העולים במרכזי הקליטה.
החוקרת מצאה, כי תהליכי הקליטה של האתיופים בישראל נחלו כשלון חרוץ והטיפול בהם היה בירוקרטי בבסיסו תוך גישה כלפיהם של אוכלוסיה נזקקת.
אנשי דרבי מציינים, כי קיימות דילמות מוכרות בתהליך קליטת עלייה והן בלטו באורח ניכר בקליטת יהדות אתיופיה. פרופ' קריינדלר טוען, כי בקרב הקולטים ישנה התחבטות קבועה לגבי אופן הקליטה - האם יש לעורר שינויים רבים בפרק זמן קצר או להאט את הקצב ולאפשר מעבר קל יחסית לעולים. קצב הקליטה מוכתב מאילוצים כספיים ובעיות כוח אדם ומתוך אינטרס לא ליצור תלות ממושכת של העולים במערכת הקליטה.
העלייה מאתיופיה כוללת כ-72,000 איש וכיוון שמדובר בעלייה בהיקף קטן יחסית אין לעלייה זו משקל פוליטי וכוח כלכלי שיכול לסייע לה בתהליכי קליטתה, דבר שהיה קיים בעבר בעליות שונות מאז קום המדינה, כך נטען בדרבי.
בדרבי מעריכים עוד, כי שיכונם של העולים במרכזי קליטה ניתק אותם מתפקידיהם היומיומיים, עיכב את השתלמותם, הפך אותם לחלשים ותלותיים במוסדות הקליטה תוך פגיעה באפשרויות התעסוקה.
המגבלות שהטילו רשויות שונות בארץ על כמות קליטת תלמידים אתיופיים בבתי הספר שבתחומם פגעה עוד יותר בדימוי הבעייתי של העלייה ויצרה לה תדמית של נזקקים וחלשים. תהליך למידת השפה העברית לווה בקשיים בסיסיים כאשר הדבר לווה כל העת בבעיה ברכישת זהות חדשה שכן שפה חדשה משמעותה גם- זהות חדשה.
מרכז הקליטה הראשון שנבדק נמצא בקיבוץ בצפון הארץ המרוחק כ-15 דקות נסיעה מהעיירה הקרובה. מרכז הקליטה שימש בעבר כבית הארחה של הקיבוץ ועבר הסבה למרכז קליטה לעולים מאתיופיה במטרה לסייע להם בשנת הקליטה הראשונה בישראל. בתום השנה, מופעלים לחצים מצד משרד הקליטה והסוכנות היהודית לחפש דירות מחוץ למרכז במטרה לאפשר קליטת עולים חדשים. למרות הלחצים, מציינים בדרבי, העולים לא ממהרים לעזוב וישנם המתגוררים שלוש שנים ויותר במרכז הקליטה. מרכז הקליטה השני שנבדק ממוקם בבית מלון לשעבר בצפון הארץ סמוך לים באזור סוציו אקונומי נמוך עם עולים חדשים רבים יחסית המתגוררים באזור.
במהלך המחקר נתקלה החוקרת בדעות קדומות וסטראוטיפים של החברה הישראלית כלפי האתיופים דבר שגרם, לפי התרשמותה, להסתגרות וחשדנות של בני העדה. בני העדה נמנעים במפורש מלבצע הכללות לגבי כל הישראלים משום "שיש ישראלים טובים ויש ישראלים פחות טובים" כלשונם.
במסגרת ריאיונות אישיים שערכו אנשי דרבי נמסרו על-ידי חלק מהעולים מסרים חברתיים קשים כמו: "החוויה הקשה ביותר היא לראות שאני שונה, כולם לבנים ואני שחורה", "אנחנו יתומים, המדינה זנחה אותנו, אנחנו אצל ההורים המאמצים ולא הביולוגים". משפטים קשים נוספים היו: "אומרים שאנחנו עדינים, לא עושים בעיות, בשביל הישראלים מי ששותק הוא טיפש", "יש לנו תדמית בעיני הציבור - עצלנים, שחורים, מלוכלכים, סתומים". "עולה חדש מאתיופיה מתויג, יש לו תווית שיהיה לו קשה להיפרד ממנה".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה