מבקר המדינה: החלטת היועמ"ש שלא לפתוח בהליך פלילי - אינה הכשר למעשיו של שרון

מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, הגיש דוח משלים לוועדה לביקורת המדינה, ובו הוא דוחה את הסבריו של ראש הממשלה, אריאל שרון. המבקר חוזר על קביעתו, לפיה שרון פעל - בפרשת הקרקעות (החלטה 755) תוך ניגודי עניינים, שהיו עלולים להצמיח לו ולמשפחתו טובת הנאה, ופעל כך למרות שהוזהר מראש.

המבקר נדרש לבדיקה נוספת של פרשה זו, בעקבות דבריו של שרון בדיון שקיימה הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת (10.6.03). הדיון התקיים נוכח דוח מבקר המדינה מיום 30.4.03, בו ייחס המבקר לשרון מעשים בלתי כשרים. עתה הגיש המבקר את הפרק המשלים הזה אל יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה, ח"כ אמנון כהן.

לטענת המבקר, שרון העלה טענות כנגד הדוח שזכרן לא בא בתגובתו המוקדמת לדוח. התגובה הסתכמה בכך, שהוא - שרון, סבר בתום לב, כי פעולתו אינה אסורה, וכי ראה בהעברת הבקשה להעלאת הנושא על סדר היום של מועצת מקרקעי ישראל עניין טכני בלבד.

סלע המחלוקת נוגע לנחלה בכפר מלל שירש עמרי שרון, מאמו המנוחה של אריאל שרון. השאלה שעמדה על הפרק היא: מדוע התערב שרון בהחלטה 755 של מועצת מנהל מקרקעי ישראל, למרות שהיתה עלולה לצמוח לו ו/או לבנו טובת הנאה; ולמרות שהוזהר מכך מראש.

במהלך הדיון בוועדה טען שרון (10.6.03):

"חלק ממשק זה - אותו משק בכפר מל"ל - מוגדר אמנם כנחלה, אך לא ניתן להפעיל לגבריו את ההחלטה 755, שכן המשק אינו עומד כלל בתנאים המוקדמים אשר קבועים בהחלטה 755. אין בחלקה זו כל מבנה שאיננו חקלאי; אין תוכנית בניין עיר מאושרת; אין היתר לשימוש חריג; אין הסכמה של האגודה השיתופית; ומעולם אף לא הוגשה בקשה לקבלת כל האישורים הללו...

אין במשק בכפר בכפר מל"ל כל מבנה שהחלטה 755 חלה עליו, ואף לא ניתן להקים מבנה שכזה, ואם אין מבנים שכאלה, מימלא לא ניתן להשכירם או להעניק בהם שותפות. וכיוון שכך, החלטה 755 לא נוגעת כלל לי או לבן משפחתי, ומימלא התיקון להחלטה אינו מציב אותי במצב של חשש לניגוד עניינים".

בהחלטה המחזיקה 10 עמודים דוחה גולדברג את הסבריו של שרון. "מדובר בהצעה [755, י.י.] הטומנת בחובה פוטנציאל לטובת הנאה למשפחתו של ראש הממשלה. הפוטנציאל הוא באפשרות להשכיר מבנה לשימוש בלתי חקלאי, אפשרות שאינה קיימת לפי החלטה 755 בנוסחה היום, והיא בעלת ערך כלכלי. הפוטנציאל תקף לא רק למבנה קיים אלא גם למבנה שייבנה".

המבקר קובע, כי בבחינת מעשיו של שרון על-פי ההלכה הפסוקה בבית המשפט העליון, מביאה למסקנה כי שרון אכן מצוי בניגוד ענייני ברור בנושא זה, וכי פעילותו היתה אסורה.

המבקר מתייחס, אחת לאחת, לטענון שרון, לפיהן: "אין תוכנית בניין ער מאושרת; אין היתר לשימוש חריג; ואין הסכמה של האגודה השיתופית".

על כך משיב המבקר: "אין לקבל טענות אלה: יש תוכנית בניין עיר מאושרת; מדיניות האגודה השיתופית היא לתת את הסכמתה; ומשיש תוכנית בניין עיר מאושרת, אין צורך בהיתר לשימוש חורג. לכן יש פוטנציאל מוחשי ובר מימוש לטובת הנאה שיש לו ערך כלכלי, והוא יוצר מצב של ניגוד עניינים".

ובהמשך קובע המבקר: "לא יכול, איפוא, להיות ספק כי בכל הנוגע להצעה לתיקון החלטה 755 היה ראש הממשלה במצב של ניגוד עניינין, כיוןן שבהצעה היה פוטנציאל לטובת הנאה (כמוסבר לעיל); הפוטנציאל היה מוחשי ולא רחוק ותיאורטי; וגם ניגוד העניינים לא היה רחוק ותיאורטי".

המבקר דוחה גם את טענתו של שרון, כאילו לא היה מנוס מפעילותו-הוא, נוכח חובתו על-פי החוק כיושב-ראש מועצת המינהל, האמור לקבוע את סדר-היום של הישיבות. המבקר קובע, כי על שרון היה לפעול למינוי מ"מ שיטפל בהצעה 755, ומשלא עשה זאת, פעל תוך ניגודי עניינים.

בסוגיה זו כותב המבקר, בסיום דבריו בנושא:

"לסיום. האחריות חייבה אותי שלא לדחות על הסף את טענותיו הנוספות של ראש הממשלה אותן העלה רק בדיון בוועדה, בלי שאבדוק עצמי פעם נוספת. אולם גם לאחר הבדיקה מסקנתי החד-משמעית היא, כאמור, כי אין בטענות הנוספות כדי להביא לשינוי הדוח".

ההליך הפלילי, אינו חזות הכל

המבקר נדרש בהחלטתו גם לאירועי הימים האחרונים בפרשה זו, לרבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שלא להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד שרון. להלן דבריו של המבקר בסוגיה רגישה זו (ציטוט):

לא בשולי הדברים אוסיף שתי הערות.

האחת, בדיון בוועדה נשמעו מפי כמה מחברי הכנסת דעות כי תפקודם של שרים ייפגע אם יקפידו עימם בקיום האיסור על ניגוד עניינים. אין חלקי עם מהלכי האימים. תפקיד ראוי ויעיל ותפקוד על-פי נורמות של מינהל תקין אינם סותרים זה את זה. מגבלה על שרים הבאה להקדים רפואה למכה ולמנוע תופעות שליליות שיש לשרשן מנוף חיינו הציבוריים אינם בבחינת "הכנסת מקלות" לגלגליהם של השרים. זאת במיוחד כשפתרונות למצבים של ניגוד עניינים אינם חסרים, ואף ניתנה בידיהם הדרך לפנות לוועדה למתן היתרים שליד מבקר המדינה, כדי לקבל ממנה היתה אישי, אם הדבר נראה לה מוצדק בנסיבות המקרה ותקין מבחינה ציבורית. על מבקר המדינה כאחד "משומרי החומות" להתריע על כל הפרה של הנורמה האוסרת ניגוד עניינים, קלה כחמורה, ועל-פי חובתי זאת נהגתי גם במקרה הנדון.

והערה שנייה. ב-13.7.03 החליט היועץ המשפטי לממשלה שממצאי הדוח אינם מבססים חשד לביצוע עבירה פלילית על-ידי ראש הממשלה, וב-4.8.03 פרסם את נימוקי החלטתו. ער אני לאי הבנה שעלולה להיווצר בקרב הציבור בנסיבות כאלה, בייחוד בהתחשב בסמיכות הזמנים בין פרסום נימוקי היועץ לבין פרסום מכתבי זה. חשוב איפוא לשוב ולהבהיר מושכלות ראשונים, ולשרש דעה הרואה את חזות הכל בהיבט הפלילי: סמכויות מבקר המדינה וסמכויות היועץ המשפטי לממשלה שונות הן. מבקר המדינה עוסק בתחום המינהלי-ציבורי, בעוד שהתחום הפלילי נתון בתחום סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה. יש מעשים, ולעיתים אף חמורים, המנוגדים לנורמות מחייבות, אך הם אינם מגיעים כדי עבירה פלילית. יכול מבקר המדינה להגיע למסקנות ביקורתיות ביחס להתנהגותו של נושא משרה, ויכול היועץ המשפטי להחליט שאין מקום לפתוח בהליך פלילי, ואין בכך כל סתירה. החלטה של היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה פלילית אינה מעניקה, ולא נועדה להעניק, הכשר למעשים שנמתחה עליהם ביקורת על-ידי מבקר המדינה".