קווים מנחים חדשים לאבחון ADHD בקרב ילדים

הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) יכולה כעת להיות מאובחנת אצל ילדים בני ארבע, בדיוק כמו אצל נערים ונערות בני 18, כך על-פי הארגון הפדיאטרי הלאומי הגדול ביותר בארצות הברית.

הקווים המנחים החדשים - שפרסמה האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים (AAP) - מרחיבים את טווח הגילאים בו רופאים יכולים לאבחן ולטפל ב-ADHD בילדים, ומבוססים על מחקרים עדכניים; הקווים המנחים הקודמים פורסמו בשנת 2000 ו-2001 וכיסו ילדים בגילאי 12-6.

"הטיפול בילדים בגיל צעיר הוא חשוב, משום שאם ניתן לזהות אותם בשלב מוקדם ולספק את הטיפול המתאים, ניתן להגביר את הסיכויים שלהם להצליח בבית הספר", כך לדבר ד"ר מרק וולרייץ', רופא ילדים מהמרכז המדעי של אוניברסיטת אוקלהומה והעורך הראשי של הדוח.

הקווים המנחים פורסמו היום (ב', 17.10.11) בבוסטון במסגרת הוועידה השנתית של רופאי הילדים.

אך לאור העובדה ש-ADHD היא ההפרעה הנוירו-התנהגותית השכיחה ביותר בקרב ילדים, ישנם מומחים המודאגים מהשינויים, שעלולים לגרום לכך שילדים רבים יותר יאובחנו - ויטופלו בתרופות.

סקר שכלל 100 רופאי ילדים אמריקנים ובוצע על-ידי Truth On Call עבור msnbc.com, גילה כי 60 מהם סבורים כי קיים אבחון יתר של ADHD בקרב ילדים, 35 הרגישו כי ההפרעה מאובחנת כראוי ו-5 האמינו שהיא אינה מאובחנת מספיק.

בשנת 2007, 9.5% מהילדים בארצות הברית אובחנו עם ADHD, זאת על סמך נתונים של המרכזים למניעת ובקרת מחלות (CDC). מספר המקרים של ADHD כבר נמצא בעלייה: בין השנים 2003 ל-2007 שיעור אבחוני ה-ADHD עלה ב-5.5% בשנה.

האבחון - אתגר רציני

צילום: לא רק ההורים [צילום: AP]

כל ילד בגיל 4 עד 18 הסובל מבעיות התנהגותיות או מבעיות בבית הספר ומתסמינים של חוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות צריך לעבור הערכה ל-ADHD, לדברי וולרייץ'. כדי להיות מאובחן בהפרעה, הילד צריך לסבול מבעיות אלו ביותר מסביבה אחת (לדוגמה, גם בבית וגם בבית הספר).

למרות שהקווים המנחים החדשים מאפשרים אבחון של ADHD בילדים בגיל ארבע בלבד, ישנם אתגרים לא מעטים באבחון ילדים צעירים אלו. לדוגמה, ילדים שגילם עדיין אינו מאפשר להם להתחיל ללמוד בבית הספר נמצאים לעתים תחת השגחת הוריהם בלבד, ובמקרה כזה אין מורים או מטפלים אחרים שיכולים לאשר את התנהגותם.

במקרה של אבחון ילדים צעירים אלו, הרופאים צריכים לחפש אחר תסמינים הנמשכים לפחות תשעה חודשים, במקום שישה חודשים כפי שנדרש אצל ילדים בוגרים יותר. "ילדים אלו", לדברי וולרייץ', "מסתבכים פעמים רבות בבעיות ונזרקים מתוכניות טרום-לימודיות שונות". במקרים מסוימים, הורים צריכים לעבור הכשרה כדי להצליח לטפל בבעיות ההתנהגות של הילדים עוד לפני שהאבחון נעשה.

אבחון בני נוער מצד שני, דורש בדרך-כלל שיחה עם מבוגרים נוספים מעבר להורים, איתם יש להם קשר. רופאים צריכים לנסות ולהשיג מידע ממורים, ממאמנים, מיועצים ומגורמים אחרים בקהילה להם יש קשר עם הנער או הנערה.

בקרב ילדים בגילאי 4 ו-5, הרופאים צריכים תחילה לנסות ולטפל ב-ADHD בטיפולים התנהגותיים. רק אם טיפולים כאלו נכשלים, ולילד יש בעיות תפקודיות בחיי היומיום, הנובעות מ-ADHD, הרופא צריך לרשום טיפול תרופתי במתילפנידאט (methylphenidate), המוכרת בשמה המסחרי ריטלין, קונסרטה ואחרות, לילדים בקבוצת גיל זו, כך על-פי הקווים המנחים.

לגבי ילדים בגיל בית הספר היסודי ולגבי מתבגרים, הן טיפול התנהגותי והן תרופות ל-ADHD שאושרו על-ידי ה-FDA מומלצים.

הקווים המנחים מדגישים כי ADHD הוא מצב ארוך טווח שעשוי להשפיע גם בגיל מבוגר. וכמו בכל מחלה כרונית, יש לעשות כל מה שחשוב כדי לטפל בה, כולל הדרכת המשפחה ומעקב צמוד אחר הילדים לאורך כל תהליך התבגרותם.

הקווים המנחים החדשים יפורסמו בגיליון נובמבר של כתב העת "Pediatrics".