ביה"ד: אגודת ישראל פיטרה גננות תוך אפליית גיל

רשת הגנים של אגודת ישראל פעלה באפליה מטעמי גיל כאשר פיטרה 16 גננות ותיקות. כך קובע (יום ב', 2.10.11) בית הדין הארצי לעבודה, בדחותו את ערעורה של הרשת על החלטת בית הדין האיזורי בתל אביב.

רשת הגנים פיטרה את הגננות, כולן בשנות ה-50 וה-60 לחייהן ובעלות ותק של למעלה מ-25 שנה. רבות מהגננות היו מפרנסות יחידות, ורובן עמדו בראש משפחות מרובות ילדים. הפיטורים נעשו בתחילת שנות ה-2000, כאשר הרשת נקלעה למצוקה קשה וחויבה לבצע תוכנית הבראה.

הרשת טענה שלא הייתה לה כוונה להפלות את המפוטרות מחמת גילן, אך השופטת רונית רוזנפלד קבעה, לכוונה והרצון להפלות אין נפקות בבחינת קיומה של הפליה, שכן התוצאה המפלה היא הרלוונטית. עוד נקבע, כי שיקול הוותק בהחלטה את מי לפטר הוא שיקול בעל מיתאם גבוה ביותר לגיל. לפיכך, הלגיטימיות של החלטות רשת הגנים לפטר את הגננות שבבסיסן נמצא שיקול הוותק, ראויה להיבחן לאור הוראותיו של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, אף שקריטריון הגיל אינו מצוין בהן במפורש.

אל תשליכני לעת זיקנה

בעומדו על איסור ההפליה מטעמי גיל ציין בית הדין, כי באיסור זה ניתן ביטוי משפטי לערך החברתי המוכר במקורותינו (ואף הנאמר בימים אלו בסליחות): "אל תשליכני לעת זיקנה". הפלייתו של העובד המבוגר קשה במיוחד, שכן היא טומנת בחובה השפלה ופגיעה בכבודו כאדם, והיא מנוגדת לתקנת הציבור.

לדברי רוזנפלד, אין חולק על הפררוגטיבה הנתונה בידי המעסיק לנהל את מקום העבודה במגמה להביא לפיתוחו ולשגשוגו. אף ברור, כי מעסיק הנתון בקשיים כלכליים רשאי לשנות את מערך העבודה, לרבות דרך פיטורי צמצום. אלא שהפררוגטיבה של המעסיק מוגבלת על-ידי עיקרון השוויון, ושיקולי תקציב לא יגברו על הזכות לשוויון.

בית הדין עמד על כך שבנסיבות העניין החלטת הרשת בדבר פיטורי הגננות הייתה החלטה קבוצתית שנסמכה על קריטריון של ותק, ועליו בלבד, מבלי שנשקל עוד שיקול כלשהו בנוגע לפיטורים, בין לעניין תפקוד מי מהן בעבודה, ובין לעניין אפשרות העומדת להן בגילן המבוגר להתמודד עם אובדן מקור פרנסתן. הגננות לא בוטחו בביטוח פנסיוני, ואילו בקופת הפיצויים של הרשת היו 20% בלבד מהכספים הדרושים לתשלום למפוטרות. במקביל התברר, כי יתר עובדי הרשת נשאו בקיצוץ של 10% בלבד משכרם. וההתמקדות בקבוצת הגננות בעלות הוותק בן למעלה מ-25 שנים ובהן בלבד, הביאה לכך ששכרן של גננות ותיקות פחות וצעירות יותר, עלה על שכרן של הגננות הוותיקות.

המחויבות של חינוך רשמי שאינו מוכר

עוד נקבע, כי החלטת הרשת להפחית את שכרן של הגננות הוותיקות, לאחר שנמנעו פיטוריהן בצו זמני שניתן על-ידי בית הדין האיזורי, נגועה אף היא בהפליה מטעמי גיל. לדברי רוזנפלד, בנסיבות מתאימות אין לשלול אפשרות של הפחתה בשכר כחלופה נכונה ולעיתים אף רצויה לפיטורים וכאחד האמצעים להבראת מקום העבודה. עם זאת, החלטה על קיצוץ בשכר מחייבת את הסכמת העובדים והבטחת זכויותיהם, והכל תוך שמירה על עקרונות של שוויון והגינות. תנאים אלה לא התקיימו בנסיבות המקרה.

רוזנפלד עמדה גם על מעמדה של רשת הגנים: "בעצם פנייתו של מוסד חינוך אל משרד החינוך, בבקשה להכיר בו כמוסד מוכר שאינו רשמי, וודאי בעצם קבלת הטבות על יסוד ההכרה שהתבקשה, טמונה התחייבות מפורשת וברורה של המוסד למילוי אחר תנאי ההכרה, ולענייננו, התחייבות למילוי התנאי בדבר תשלום משכורות העובדים על-פי המקובל במוסדות החינוך הרשמיים. התחייבות כזו היא בבחינת מובן מאליו, באשר היא העומדת ביסוד ההכרה, ועליה לאמיתו של דבר מושתתת קבלת ההטבות הכספיות הכרוכות בהכרה. התחייבות זו של המוסד, אומנם ניתנת למשרד החינוך, אך היא משקפת באופן ברור התחייבות של המוסד כלפי כלל הציבור, שמשרד החינוך אינו אלא נאמן שלו, וממנו הוא שואב את כוחו".

התיק הוחזר לבית הדין האיזורי, אשר יקבע את שיעור הפיצוי שתקבל כל גננת בגין פיטוריה הבלתי חוקיים.