יכגיכ

בנסיבות המקרה שלפנינו ברור ונהיר כי אינטרס העובדים במאבק
נגד חברת הרכבת איננו פוליטי טהור ועילת השביתה איננה פוליטית

משקבענו כי השביתה, מושא הערעור שלפנינו, אינה פוליטית וקמה עילת שביתה
לגיטימית, עומדת לבחינה מידתיות השביתה. מחד גיסא, לעובדים אינטרס
לגיטימי בהיוועצות ובניהול משא ומתן, עובר לקבלת החלטת החברה בנוגע
להעברת חלק מפונקצית תחזוקת הקרונות החדשים ליצרן חיצוני. מדובר בזכות
העובדים להפעלת לחץ על המעסיק בדרך של צעדים ארגוניים. מאידך גיסא,
מחובתו של ארגון העובדים להתנהל בסבירות, במידתיות ובאחריות כלפי הציבור.

התנהגות לכאורית מעין זו, אשר נמשכה זמן רב, לקויה ואינה עולה בקנה אחד עם
התנהלות ארגונית מידתית, סבירה ואחראית, במסגרתה נדרש פיקוח על עוצמת
המחאה ומשכה. יש לזכור כי מדובר בציבור עובדים המופקד על מתן שירות
ציבורי חיוני. מציבור עובדים שכזה נדרשת מידה מוגברת של אחריות בבואם
לנקוט צעדים אירגוניים לגיטימיים. בית הדין יוכל תמיד לבחון את רמת
המידתיות שבכל צעד אירגוני ולומר דברו בכל מקרה של חריגה מכך.

גם אם ארגון העובדים השכיל, ולוּ לכאורה, לבסס בטיעוניו עילה
לגיטימית לשביתה, הרי שנוכח חוסר המידתיות ביישומו הלגיטימי של נשק
השביתה, בדין קבע בית הדין האזורי בהחלטתו כי השביתה, מושא ערעור זה, כפי
שננקטה, הינה בלתי חוקית ואסורה.