השופטים מאחרים, ההנהלה מורחת

אצל הרוב המכריע של השופטים, שעת תחילת היום נשארת על הנייר בלבד. החרוצים שבהם מאחרים "רק" ב-15-10 דקות; היו גם איחורים של חצי שעה ואפילו של למעלה משעה

יום ראשון שעבר (18.9.11), בית משפט השלום בהרצליה. על-פי הלוחות התלויים מחוץ לאולמות, אמורה השופטת סיגל רסלר-זכאי להתחיל את יום הדיונים בשעה 08:30, אך רק בשעה 08:46 היא נכנסת לאולם. סגן הנשיא יחזקאל הראל, שגם הוא אמור להתחיל בשעה 08:30, כלל אינו נמצא ואולמו נטוש עד השעה 10:00, מועד בו כותב שורות אלו יוצא מבית המשפט.

אלו לא היו מקרים חריגים. בשנה האחרונה היה עד הכותב לתופעה כללית של איחורים בבתי המשפט, לה שותפים כל הגורמים: השופטים, עורכי הדין, אנשי הפרקליטות ושירות בתי הסוהר. אצל הרוב המכריע של השופטים, שעת תחילת היום נשארת על הנייר בלבד. החרוצים שבהם מאחרים "רק" ב-15-10 דקות; היו גם איחורים של חצי שעה ואפילו של למעלה משעה.

את עיקר האחריות יש להטיל על השופטים, מהסיבה הפשוטה שבידיהם רוב הכוח לכפות את קיום הדיונים כמתוכנן. קודם כל, הם עצמם צריכים להגיע בזמן. שנית, הם יכולים לדרוש מעורכי הדין ומהפרקליטים להגיע בזמן, ובמקרים קיצוניים אף לקנוס את מי שמאחר. שלישית, הם יכולים להנחות את המזכירות שלא לקבוע שורה ארוכה של תיקים לאותה שעה, וכך למנוע מראש את המצב בו כל עורך דין חושב ש"ממילא אני אכנס רק בעשר" ואז מרשה לעצמו לאחר.

"איחור עו"ד עשוי להיות עבירה אתית"

צילום: עו"ד דורון ברזילי

פנינו לנציב, השופט בדימוס אליעזר גולדברג. גם תשובתו הייתה קצרה, אבל אולי יש בה פתח כלשהו לתקווה לעתיד לבוא: "על-פי סמכותו של הנציב, יש בידיו לברר תלונה ספציפית המוגשת לו על שופט מסוים. הנציב הציע לתקן את החוק, כדי להעניק לו סמכות ליזום בירור גם אם לא הוגשה תלונה. הצעת החוק עברה קריאה ראשונה". כלומר: אולי בעתיד, אם וכאשר הנציב יוכל ליזום בעצמו בירור, הוא יבדוק את תופעת האיחורים. בינתיים - נתכבד ונגיש תלונה אחרי תלונה על כל שופט שמאחר.

גורם נוסף לאיחורים הוא שירות בתי הסוהר. כותב שורות אלו כבר ראה שופטים המחכים חצי שעה ויותר לאחר המועד שנקבע, עד שעצירים ואסירים יובאו בידי השב"ס לדיונים בענייניהם. אבל השב"ס, כך מתברר מתגובתו, דווקא די מרוצה מעצמו:

"יחידת נחשון/שב"ס אחראית על ליווי העצורים/אסירים לבתי המשפט ברמה הארצית ומלווה כמדי יום כ-1,500 אסירים/עצורים. היחידה פועלת על-מנת לתת את השירות המהיר והמקצועי לכלל זרועות אכיפת החוק ובפרט לבתי המשפט. עיכובים מינוריים בהבאת עציר כזה או אחר לבית משפט אינן תמיד נובעות [העברית השגויה - במקור] מסיבות התלויות ביחידה ובמקרים מסוג זה נבחנות כל העת דרכים לשיפור ולמתן שירות יעיל ומהיר. על-אף האמור ובמסגרת האמצעים הקיימים, יחידת נחשון שואפת ותשאף גם בעתיד להעניק את השירות היעיל, המקצועי והמהיר כמיטב יכולתה לכלל זרועות אכיפת החוק".

ומה עם הצדדים? כאמור, עורכי דין רבים מאחרים או כלל אינם מגיעים. לשכת עורכי הדין הפתיעה לטובה כאשר קבעה, שמדובר בבעיה חמורה שיש לתת לה מענה:

"נושא האיחורים ואי-ההופעה לבית המשפט וכיוצא בזה, הועלה על סדר היום של הוועדה לתרבות הדיון, המשותפת ללשכת עורכי הדין ולמערכת בתי המשפט. דוח הוועדה שיתפרסם בזמן הקרוב כולל גם התייחסות לתופעה זו כאחד הגורמים לכשלים בתרבות הדיון. נוסיף, כי במקרים המתאימים, יכול איחור או אי הופעה לדיון להוות עבירה אתית, בגינה ניתן לפנות בתלונה לוועדות האתיקה של הלשכה. ראש הלשכה [דורון ברזילי] רואה בתופעה זו תופעה חמורה ובכוונתו לפעול למיגורה, הן במסגרת יישום מסקנות דוח הוועדה לתרבות הדיון והן במסגרת ועדות האתיקה של הלשכה".

מן הצד השני מצויים לעיתים פרקליטי המדינה, שאמנם אינם מרבים לאחר כמו עמיתיהם מהשוק הפרטי, אך גם הם אינם נקיים מתופעה זו. אך לא זו דעתו של משרד המשפטים, שהתבקש להעביר את תגובתו של פרקליט המדינה, משה לדור:

"ככל הידוע לנו, נציגי הפרקליטות מקפידים להגיע לדיונים בזמן, וודאי שלא מוכרת לנו תופעה של איחורים. מכל מקום, ככל שיש בידי מאן דהוא תלונה לגבי אירוע ספציפי, ביכולתו לפנות לפרקליט המחוז הרלוונטי על-מנת שיטפל בעניין".

אולי בעצם הכל צירופי מקרים

מובן שהסברים אלו אינם מתקבלים על הדעת. News1 ימשיך לעקוב אחרי האיחורים בכלל ושל השופטים בפרט ולהתריע עליהם, וימשיך לדרוש מן הגורמים האחראים לספק תשובות רציניות ומעשיות.

"איננו מגיבים למקרים קונקרטיים"

הנהלת בתי המשפט קיבלה מ-News1 רשימה מדגמית של איחורים בחודשים האחרונים. הנשיאה דורית ביניש ומנהל בתי המשפט, משה גל, נשאלו האם התופעה מוכרת להם ומה בדעתם לעשות כדי לצמצם אותה. תשובת הדוברת:

"מבלי להתייחס לאיחור קונקרטי זה או אחר שציין הכתב, עמדת המערכת היא כי ככלל על הדיונים להתחיל במועד שנקבע להם. עם זאת, ישנן נסיבות וסיבות שונות, לעיתים כאלה הנוגעות לתיק עצמו, שיש בהן לקדם את הדיון אשר בגינן מתאחר הדיון. ייתכנו מצבים בהם הדיון מתאחר בשל בקשות שונות שמוגשות לבית המשפט לפני מועד הדיון, הודעות שונות של עורכי הדין או דיונים דחופים בבוקר וכדומה". סברנו שהנהלת בתי המשפט אינה מתייחסת למקרים קונקרטיים בשל הזמן שחלף, ולכן שאלנו במישרין על שופטי השלום בהרצליה. התשובה הייתה לקונית: "תגובתנו שנמסרה מדברת בעד עצמה. איננו מגיבים למקרים קונקרטיים".

תגובות אלו רחוקות מלהיות מספקות. כותב שורות אלו מעיד ממראה עיניו, שהאיחורים מתרחשים בלא כל סיבה הנראית לעין, מבלי שהשופטים טורחים כלל להסביר אותם או להתנצל עליהם; ועובדה שיש שופטים המתחילים בדיוק בזמן. הסירוב להתייחס למקרים קונקרטיים מעלה את השאלה, האם הנהלת בתי המשפט שכחה שהיא גוף ציבורי, הממומן בידי הציבור, המעניק לציבור שירות חיוני ממדרגה ראשונה והחייב בדין וחשבון לציבור.

שאלה דומה, עם אותה רשימת מקרים, הועברה לשר המשפטים, יעקב נאמן. תגובתו: "במשרד המשפטים עושים ככל הניתן על-מנת לצמצם תופעות העומס ועינוי הדין. בכל מקרה של טענות העולות מפנייתך, יש להפנותן לנציב התלונות על שופטים, אשר אמון על הנושא ומקבל את מלוא הטיפול מצד השר והנהלת בתי המשפט".

חרפה עקרונית ופגיעה מעשית

המצב הנוכחי הוא גם חרפה עקרונית וגם פגיעה מעשית. ברמה העקרונית, כאשר שופט אינו טורח לבוא בזמן שהוא עצמו קבע - הוא משדר בכך זלזול וחוסר אכפתיות כלפי הערכאה בה הוא יושב וכלפי המתדיינים בפניו. ברמה המעשית, הציבור משלם את המחיר בדמותו של עוד גורם המוסיף לסחבת הקשה ממילא (אם כל שופט מאחר רק ברבע שעה ליום ואפשר לגמור תיק ממוצע בעשר שעות דיון, הרי שהאיחורים הללו לבדם אחראים ליותר מ-3,000 תיקים המצטברים בשנה), וגם בדמות שכר טירחה נוסף לעורכי הדין שעובדים לפי שעות.

למרות שעובדות אלו צריכות להיות נהירות לכל מי שעיניים בראשו, כמעט איש מן הגורמים השותפים למצב אינו מוכן להודות שיש בעיה, קל וחומר - לטפל בה. בשבוע האחרון ביקש News1 את התייחסותם של כל הצדדים, ולמעט לשכת עורכי הדין - הכל מעדיפים לטמון את ראשם בחול, וחלקם אף מספקים תשובות שהן עלבון לאינטליגנציה.