נתניהו מתריס: האו"ם יכול גם להחליט שהשמש זורחת במערב

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ביקש מהמדינות החברות באו"ם לדחות את בקשתו של ראש הרשות הפלשתינית - שדרש להכיר במדינה פלשתינית שתשיב את ישראל לגבולותיה בשנת 1967. נתניהו נאם זמן קצר אחרי נאומו של אבו מאזן, דבר שאפשר לו להשיב במישרין לדברים שאמר אבו מאזן בנאומו. נתניהו אמר כי ישראל מושיטה יד לשלום, והיא מוכנה לחדש מיידית את המו"מ לשלום עם הפלשתינים.

"ישראל הושיטה את ידה לשלום מאז שקמה אני מושיט שוב את היד הזאת לשלום לעם המצרי והירדני עם ידידות חדשה - שכנים שעימם כבר עשינו שלום", אמר נתניהו ומנה אחת-אחת את המדינות בהן התחולל אביב העמים הערבי. "אני מושיט את היד הזאת גם לעם הטורקי ולעמים בלוב ובתוניסה עם הערצה והערכה לאנשים שמנסים לבנות עתיד דמוקרטי, אני מושיט את היד גם לעמים בחצי האי ערב בסוריה בלבנון עירק. אך במיוחד אני מושיט את ידי לעם הפלשתיני - עם שעימו אנו רוצים להגיע לשלום צודק ואמיתי".

האמת יכולה לחלחל אפילו בעצרת האו"ם

בנאום-התשובה עמד נתניהו על צורכי הביטחון של ישראל. הוא הזהיר מפני הטרור ההולך וגובר ברחבי העולם, והתריע מכך שהאביב הערבי עלול להפוך לחורף אירני. להלן נאומו של נתניהו (ציטוט)

האמת היא שישראל רוצה שלום. האמת היא שאני רוצה שלום. האמת היא שבמזרח התיכון בכל הזמנים, ובמיוחד בימים האלו, שלום חייב להיות מעוגן בביטחון. האמת היא שאפשר להשיג שלום במשא-ומתן. עד כה הפלשתינים סירבו לנהל מו"מ. האמת שישראל רוצה שלום עם המדינה הפלשתינית אבל הפלשתינים רוצים מדינה, לא שלום. והאמת היא שאסור לכם לתת לזה לקרות.

האיום הגדול ביותר הוא מפני אירן

אני מאמין שהאיום הגדול ביותר שנשקף לעולמנו הוא שהאיום הזה יצליח לממש את עצמו בנשק גרעיני. וזה בדיוק מה שאירן מנסה לעשות. אתם יכולים לדמיין את אחמדניג'אד עם נשק גרעיני. הקהילה הבינלאומית חייבת לעצור את אירן. אם לא, כולנו נעמוד בפני חזיון האימה של טרוריזם גרעיני והאביב הערבי יכול להפוך לחורף האירני.

כראש ממשלת ישראל אני לא יכול לסכן את קיומה של מדינת ישראל על בסיס של חשיבה המלווה בתקווה. מנהיגים צריכים לראות את המציאות כפי שהיא. אסור לנו לדחות את הסכנות של ההווה. האזור מסביב לישראל הופך ליותר מסוכן. איסלאם מילטאנטי השתלט על לבנון ועזה והוא נחוש לחסל את הסכמי השלום עם ישראל ומצרים. הוא הרעיל מוחותיהם של ערבים רבים נגד ישראל, המערב וארה"ב. הוא מתנגד לעצם קיומה של ישראל.

יש כאלו שטוענים שישראל צריכה לעשות ויתורים ולעשות פשרות. זה נשמע פשוט. זה נשמע ככה: תעזבו את השטחים - השלום יתחזק, המתונים יתחזקו, הרדיקלים ירוסנו. האנשים האלה אומרים לי כל הזמן: "רק תציע הצעה גורפת והכול יסתדר. יש רק בעיה אחת בתיאוריה הזו: ניסינו את זה וזה לא עבד.

פינוי שטחים הביא לסופה איסלאמית

התאוריה אומרת שזה אמור להסתדר ושהרשות יכולה לבנות מדינה. כל העולם הריע לנסיגה שלנו כמעשה של מדיניות. כמעשה נועז של שלום. אבל גבירותיי ורבותיי: לא קיבלנו שלום. קיבלנו מלחמה. קיבלנו את אירן: הרשות התמוטטה ביום אחד ועשרת אלפים טילים הועברו על-ידי אירן שלא לדבר על הנהר של כלי הנשק שזורמים מסיני לעזה. מדוע שזה לא יקרה שוב בגדה המערבית? רוב הערים המרכזיות שלנו בדרום המדינה הם בטווח של תריסר קילומטרים מעזה, אבל במרכז המדינה - חלק מהערים הפלשתיניות הן כמה קילומטרים מהקצה של הגדה המערבית. מישהו מכם יביא סכנה כל כך קרובה לערים שלכם?

"ישראל מוכנה למדינה פלשתינית בגדה המערבית, אבל אנו לא מוכנים לעוד רצועת עזה ולכן אנו רוצים סידורי ביטחון אמיתיים. אבל הפלשתינים מסרבים למשא-ומתן. איך מגינים על מדינה כה זעירה שמוקפת על-ידי אנשים שנשבעו להשמיד אותה וחמושים על-ידי טילי גראד? אי-אפשר להגן עליה רק מהרצועה הקטנה. ישראל צריכה עומק אסטרטגי וזו הסיבה למה החלטה 242 לא דרשה מישראל לעזוב את כל השטחים ב-67' אלא דיברה על נסיגה משטחים לגבולות שניתן להגן עליהם.

כדי להגן על עצמה ישראל חייבת לשמור על נוכחות צבאית במוקדים אסטרטגיים חשובים בגדה המערבית. הסברתי את זה לאבו מאזן. הוא ענה שאם פלשתין תהיה מדינה עצמאית היא לא תוכל לקבל את ההסכם הזה. למה לא? לארה"ב יש לוחמים ביפן, לבריטניה יש בסיסים בקפריסין ואף אחד לא טוען שהן לא ריבוניות. הפלשתינים חייבים קודם להשיג שלום עם ישראל ואז לקבל את מדינתם. לאחר שהסכם שלום ייחתם, אנו נהיה הראשונים שנקדם את הפלשתינים באומות המאוחדות.

גלעד שליט בצינוק חשוך כבר חמש שנים

בשנה שעברה בישראל באוניברסיטת בר-אילן, והשנה בכנסת וגם בפני הקונגרס, הצגתי את החזון שלי לשלום, כדי להגיע למדינה פלשתינית מפורזת המכירה במדינה יהודית. אחרי הכול זה הגוף שהכיר במדינה יהודית. המדינה היהודית של ישראל תגן תמיד על כל אזרחיה. הייתי רוצה להגיד אותו לדבר על מדינה פלשתינית. כי בכירים פלשתינים אמרו שלא ירשו שום יהודי במדינתם, שהיא תהיה נקייה מיהודים. יש חוקים ברמאללה שאומרים שמכירת קרקע ליהודים עונשה מוות.

הנשיא עבאס עמד כאן ואמר שהליבה של הסכסוך הוא ההתנחלויות. זה מוזר. הסכסוך בין הצדדים התרחש כבר כמעט חצי מאה לפני שהייתה התנחלות אחת. אז אם מה שהנשיא עבאס אמר היה נכון ההתנחלויות שהוא מדבר עליהן הן אולי תל אביב, חיפה, באר שבע. אולי לכך הוא התכוון שישראל כובשת אדמה פלשתינית 63 שנים. הוא לא אמר מ-67'. אני מקווה שמישהו ישאל אותו כי היא מדגימה את האמת הפשוטה: לב הסכסוך הוא אינו ההתנחלויות. הן תוצאה של העימות. זה נושא שחייבים לפתור אותו. הליבה של הסכסוך הייתה ונשארה סירוב המדינה הפלשתינית להכיר במדינה יהודית בכל גבול. הגיע הזמן שההנהגה הפלשתינית תכיר במה שכל מנהיג בינלאומי הכיר בו - שישראל היא המדינה היהודית.

תכיר בישראל כמדינה יהודית

כראש ממשלת ישראל אני מדבר בשמם של מאה דורות של יהודים שסולקו מהארץ. שסבלו מכל רוע אך מעולם לא ויתרו על התקווה להחזיר את חייהם בארץ היהודית היחידה בעולם. אני ממשיך לקוות שהנשיא עבאס יהיה הפרטנר שלי לשלום. עבדתי קשה לקדם את השלום. ביום שבו נכנסתי לתפקידי קראתי למו"מ ישיר ללא תנאים מוקדמים. הנשיא עבאס לא הגיב. הצבתי חזון של שלום על בסיס שתי מדינות, הוא עדיין לא הגיב. הסרתי מאות מחסומים להקל על התנועה של פלשתינים והוא לא הגיב. נתתי צעד תקדימי של הקפאת התנחלויות לעשרה חודשים, לא עשו זאת לפניי, אבל לא הייתה שום תגובה.

בשבועות האחרונים, בכירים אמריקנים הציבו רעיונות לחידוש תהליך השלום, היו דברים ברעיונות האלו לגבי גבולות שלא אהבתי. היו דברים לגבי המדינה היהודית שאני בטוח שהפלשתינים לא כל-כך אהבו. אבל למרות הסתייגויותיי הייתי מוכן לנוע קדימה עם הרעיונות האמריקנים.

צריך להפסיק לנהל מו"מ על המו"מ. בואו ננהל מו"מ על השלום. הגנתי על ישראל במשך שנים בשדה הקרב ועשרות שנים בחזית ההסברה. הנשיא עבאס, הקדשת את חייך לקדם את רעיון המדינה הפלשתינית, האם הסכסוך הזה חייב להמשיך במשך דורות?

בוא נדבר דוגרי

אני מציע שנדבר בצורה פתוחה ובכנות, בוא נדבר דוגרי. אני אגיד לך את הצרכים שלי. תאמר לי את שלך. ובעזרת השם נמצא את הקרקע המשותפת לשלום. יש אימרה ערבית ידועה ש- "אי-אפשר למחוא כפיים עם יד אחת". אותו דבר נכון לשלום. אני לא יכול לעשות שלום בלעדיך. הנשיא עבאס - אני מושיט את ידי ואת ידה של ישראל לשלום ואני מקווה שתיקח אותה. שנינו בני אברהם. העם שלי קוראים לו אברהם. שלך קורא לו איברהים. אנו יושבים באותה ארץ. הגורל שלנו קשור. הליבה של הסכסוך הייתה ונשארה סירוב המדינה הפלשתינית להכיר במדינה יהודית בכל גבול.