שב"ס דרש מקשיש להשלים 46 ימי מאסר

שירות בתי הסוהר עצר אדם בן 82, בטענה לפני 18 שנים לא ריצה את כל תקופת עבודות השירות שנגזרה עליו, וביקש לכולאו ל-46 יום. שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, רון שפירא, קיבל את בקשתו של הקשיש, ביטל את הצו ומתח ביקורת חריפה על השב"ס.

יעקב סבג נדון בשנת 1990 לשישה חודשי עבודות שירות בגין תקיפה מינית של קטין והחל לרצות את עונשו ב-28.2.93 בבית האבות משען בחולון. לטענת השב"ס, בשל העובדה שסבג לא הופיע בצורה סדירה לעבודתו, החליט הנציב דאז ב-3.9.93 להפסיק את ריצוי עבודות השירות וקבע שעל סבג להשלים 46 ימי מאסר בפועל.

סבג טוען, כי השלים את תקופת עבודות השירות וכי ביצע את עבודתו לשביעות רצונם של הממונים עליו. לטענתו, מעולם לא קיבל הזמנה לשימוע קודם להפקעת עבודות השירות וגם לא קיבל את החלטת נציב שב"ס בדבר הפקעת עבודות השירות ולא ידע על קיומה.

מעצר באישון לילה

שפירא מתאר את שאירע לאחר מכן: "חלפו להן קרוב ל-18 שנים בהן חי העותר בכתובתו ומנהל חייו כשגרה. לא נטען בפנַי כי במהלך כל אותן השנים היה העותר מעורב בפלילים. עד כמה שידוע לא נעשו בכל אותן השנים כל ניסיונות לאתרו. פניית שב"ס למשטרה לשם איתורו של העותר נעשתה לראשונה רק בשנת 2010. לא ידוע מדוע התמהמה שב"ס בהעברת הפנייה למשטרה עד לשנת 2010 ולא ידוע גם מדוע התעכב הביצוע של פעולת האיתור עד לשנת 2011.

"ביום 7.8.11, בשעות הלילה, הגיעה המשטרה לביתו של העותר, בהתאם לכתובת שהייתה בידי שב"ס והמשטרה, עצרה את העותר והעבירה אותו לידי שב"ס לצורך השלמת ריצוי מאסרו. העותר הגיש עתירה המופנית כנגד החלטת שב"ס, כאשר לטענתו ריצה את עונשו כדין והשלים את מכסת העבודה בעת ההיא, כאמור לפני 18 שנים".

בעתירתו טען סבג, כי מאחר שחלפו שנים כה רבות, אין בידיו המסמכים המוכיחים שריצה את עונשו במלואו. השב"ס טען שעל-פי חזקת תקינות פעולות הרשות, יש להסתמך על אותה החלטה של הנציב משנת 1993, ומאחר שעונשים מתיישנים רק לאחר 20 שנה - על סבג להשלים את מאסרו.

שפירא פותח את החלטתו בקביעה, כי לא רק שחזקה התקינות נסתרת במקרה זה, אלא שאי תקינות פעולות השב"ס ברורה לחלוטין. מאחר שסבג לא זומן לשימוע, מציין שפירא, הרי שהחלטת הנציב בטלה מעיקרה. כך גם לגבי העובדה שאין כל תיעוד לכך שההחלטה נשלחה אליו בדואר רשום, ומכאן שהשב"ס אינו יכול להוכיח שהוא קיבל אותה.

חוסר סבירות קיצוני

שפירא מוסיף: "בהמשך, כאמור, לא ננקטו כל פעולות לאיתור העותר במשך כ-18 שנים. לכאורה מדובר היה באסיר נמלט ויש להניח כי אם הייתה מערכת אכיפת החוק רואה אותו כזה כי אז הייתה פועלת לאיתורו המיידי. אלא שבמהלך 18 שנים בקירוב לא ננקטה כל פעולה לאיתורו. עובדה זו שאינה שנויה במחלוקת מהווה ראיה ברורה לאי תקינות פעולת המנהל בעניינו של העותר, וללא כל קשר לעתירה זו ראוי שתיבדק כדי שיופקו הלקחים המתאימים.

"...לא ברורה מאליה ההחלטה להגיע לכתובתו הרשומה של העותר כדי לאתרו, וזאת בניסיון ראשון לאחר 18 שנים, בשעות לילה מאוחרות, לעוצרו במקום ולהעבירו לידי שב"ס. כאשר מבוצעת לראשונה, לאחר 18 שנים, פעולה לאיתור אדם, ובהעדר טענה או ראיה כי הוא מסוכן או מנסה להימלט, לא ברור מדוע לא תומצא לידי 'המבוקש' הזמנה בשעות יום, בדרך מקובלת, המורה לו להתייצב בתחנת המשטרה לשם בירור. הצורך בפעולת מעצר לילית, במקרה זה, אינו דבר המובן מאליו.

"מעבר לכך, יש להניח כי כאשר הגיעו השוטרים לביתו של העותר ואיתרו אותו, יכלו גם הם להתרשם כי ספק אם מדובר באדם המסכן את שלום הציבור. במקרה חריג זה ראוי היה להתייעץ עם מפקד תורן בדרג המתאים ובמקום ביצועו של מעצר מיידי למסור לידי העותר זימון להתייצב בתחנת משטרה בשעות המקובלות. כל אלו לא נעשו וכאמור העותר נעצר על אתר והועבר לשב"ס, שם הוחזק כאסיר ארבעה ימים, עד ששוחרר בהחלטת בית המשפט.

"סבור אני כי פעולה נמרצת זו, בנסיבות ועיתוי ביצועה, מצביעה על העדר שיקול דעת, התעלמות מעובדות רלוונטיות וקבלת החלטה לשלילת חירות של אדם בנסיבות שהן בלתי סבירות בצורה קיצונית וללא תכלית ראויה. לא ניתן לראות במכלול פעולות אלו כפעולות הנהנות מחזקת תקינות פעולת הרשות המינהלית".

שפירא מוסיף ואומר, כי אכן הזמן הרב שחלף גרם לסבג נזק ראייתי משמעותי; במצבו הבריאותי ברור שאין הוא כשיר להשלים את עבודות השירות; ותכלית הענישה לא תושג במאסרו כעת, מאחר שניתן להתרשם שספק האם הוא כשיר לריצוי מאסר בפועל. לבסוף אומר שפירא: "ראוי שכל הגורמים המעורבים יבחנו כיצד זה לא טופל עניינו של מי שנחשב לאסיר הנמלט ממאסרו במשך 18 שנים. עוד ראוי כי יבחנו הנסיבות שהובילו למעצרו של העותר, מעצר שלטעמי בוצע ללא שיקול דעת, בחוסר סבירות וללא תכלית ראויה".