הפתרון של ח"כ טיבי לסכסוך עם הפלשתינים: הקמת מדינה אחת דמוקרטית מהנהר עד לים

"...ההיבט השלילי הבולט ביותר של מפת הדרכים הוא הרעיון הנוגע ל'מדינה זמנית' פלשתינית על 42% בלבד משטחי הגדה המערבית ורצועת עזה. הזמני במדיניות ישראל במסלול הסכסוך הערבי-ישראלי ובעיקר הישראלי-פלשתיני הוא הקבוע ביותר".

כך כתב ח"כ אחמד טיבי במאמר שהתפרסם ביומון הסעודי-לונדוני "אל-חיאת" וביומון הירדני "אל-דסתור". כותרת המאמר היתה: "או מדינה פלשתינית עצמאית בגבולות 67 או...". המאמר תורגם על-ידי מכון ממ"רי [www.memri.org.il].

ח"כ טיבי מציין, כי ההסתייגות העיקרית היא שהדבר יהפוך למציאות אפרטהייד ב'הסכמה' פלשתינית ובינלאומית, בעיקר נוכח המשך העבודה על הקמת גדר ההפרדה הגזענית שהפכה, לאבן נגף נוספת בפני הקמת מדינה פלשתינית בגבולות הארבעה ביוני 1967.

טיבי מדגיש כי הסיבה העיקרית של הצד הפלשתיני לקבלת 'מפת הדרכים' היתה מתוך צעד ליציאה מצוואר הבקבוק הפוליטי והצבאי ולשיפור תנאי המחייה של האנשים.

הוא התייחס גם לסוגיית בניית גדר ההפרדה. לדבריו, המשך הקמת הגדר יוצרת בית כלא גדול המונע מן האזרח הפלשתיני מלחיות בכבוד, לעבור מהכפר לעיר כדי לקבל טיפול בבתי החולים, או לנוע לצורך לימודים. הדבר יוצר גבולות קבועים, בסתירה לטענותיו של אריאל שרון, וזאת בנוסף להפקעת אלפי דונמים מהפלשתינים.

"המשך בניית הגדר, בנוסף להמשך פעילות ההתנחלות... מהווים את המכשול העיקרי בפני הקמתה של מדינה פלשתינית בגבולות הארבעה ביוני 1967", כותב טיבי.

הפתרון שח"כ אחמד טיבי מציע במאמר הינו חד-משמעי: או שתוקם מדינה פלשתינית לאחר הסתלקותו של הכיבוש מכל האדמות הכבושות בשנת 1967 כפתרון של פשרה היסטורית בין התנועה הלאומית הפלשתינית מצד אחד ובין ישראל מצד שני, או שיוקמו בנטוסטנים דוגמת הבנטוסטנים של השחורים בדרום אפריקה בימי ההפרדה הגזעית; כלומר, יהא זה פתרון של 'ארגון מחדש של הכיבוש'.

לאור זאת, טוען טיבי - "ניאלץ להציג אתגר ולהציע את הרעיון של הקמת מדינה אחת דמוקרטית מהנהר עד לים שבה יהנו הכל, כל האזרחים ערבים ויהודים, מהזכות של 'איש אחד-קול אחד'. המדינה הזו תכלול את שתי הקהילות האנושיות שכל אחת מהן מלוכדת על-ידי תכונות תרבותיות מאחדות. הקהילה הראשונה היא הערבים הפלשתינים שמלכדת אותם התרבות הערבית איסלמית - ובכללם הערבים הנוצרים בני התרבות האיסלמית - והקהילה השניה הם היהודים הישראלים שמלכדת אותם התרבות הישראלית העברית החדשה".

במאמרו מציין טיבי כי הוא מודע לעובדה שהצעה זו נתקלת בהתנגדות גורפת בכל חוגי החברה הישראלית כמעט.

אולם לדבריו, "בהעלותנו אותה היום, אין אנו עושים זאת כאלטרנטיבה לרעיון של שתי המדינות אליו אנו עדיין שואפים ושיתכן וניתן לקבוע בודאות שהוא קרוב יותר מבחינה מציאותית למימוש מבחינה מקומית, בינ"ל, אזורית, ערבית, וישראלית. אנו מציעים זאת בניסיון לדחוק לפינה את האידיאולוגיה של הימין הישראלי ואת ההתפשטות ההתנחלותית המתכחשת למדינה הפלשתינית מחד גיסא ולקיום הלאומי הפלשתיני מאידך גיסא ואולי ליצור מעין ויכוח עממי, ולו רק בשורות האליטה הישראלית, כדי לדחוף אותם למסקנה הבלתי נמנעת כי אין מקום להמשך תוכנית ההתנחלות וההתפשטות באדמות הפלשתיניות שנכבשו בשנת 1967.

טיבי מציין כי לפלשתינים אין אפשרות להסכים למצב חדש של אפרטהייד גזעני שהשחורים בו יהיו בני העם הפלשתיני ושהמשמעות הפוליטית שלו היא אותו סעיף ב'מפת הדרכים' המדבר על 'מדינה פלשתינית זמנית' שאין אפשרות שהיא תשקף את תקוותיו של עם המבקש להשתחרר מן הכיבוש ונאבק למען החירות והעצמאות".