ההגנה המוחלטת מפני תביעות לשון הרע המוענקת לעורכי דין הפועלים במסגרת הליך משפטי, חלה גם אם מדובר בתכתובת שבסופו של דבר לא הבשילה להליך שכזה, או אם הטענות בהליך שונות מאלו שהועלו במכתב. כך קובע (א', 28.8.11) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין.
עו"ד יצחק הרם הגיש תביעת לשון הרע נגד עו"ד יצחק זקס, לאחר שזה טען - במכתב ששיגר למרשיו של הרם - כי האחרון הסתיר ממנו מידע. בית משפט השלום דחה את התביעה בקובעו שמדובר בזוטי דברים. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של הרם, בנימוק שמדובר בפרסום מותר הנוגע להליך משפטי. השופט ישעיהו שנלר קבע, כי יש מקום להחיל את החסינות גם על מכתבי התראה הקשורים להליך משפטי או שנשלחו לקראת פתיחתו.
על כך ערער הרם לעליון, בטענה שהמחוזי קבע לראשונה שהחסינות חלה גם על מכתב שלא הבשיל בסופו של דבר להליך משפטי. בהליך נדיר דן בית המשפט העליון בערעור, למרות שמדובר בערכאה שלישית, אך כאמור דחה אותו.
ריבלין אומר, שכבר בעבר נפסק שיש להרחיב את החסינות על הליך משפטי, וההחלטה הנוכחית אינה חורגת מאותה מדיניות. לדבריו, המבחן המתאים כדי לקבוע האם מדובר בחלק מהליך, אינו מבחן הזמן, כי אם מבחן מהותי הבוחן אם הפרסום הוא בגדר "צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פנייה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה