מעצר בית הפך לחלופה אוטומטית למעצר מלא

קיימת תחושה לפיה "החלופה של מעצר בית מלא, הפכה לתנאי שחרור 'אוטומטי' כתחליף למעצר בפועל. אך יש לזכור כי גם מעצר בית מלא הוא בגדר הגבלה, ואף הגבלה קשה, על חירות הפרט, במיוחד בהאידנא, שבירור התיק העיקרי עלול להתארך חודשים ואף שנים". כך אומר (ב', 8.8.11) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית.

עמית מוסיף: "אין זה מהדברים הקלים 'לטפס על הקירות' משך חודשים רבים בין ארבעה כתלים. הבטלה עלולה להביא לידי שעמום והשעמום לידי חטא של הפרת תנאי מעצר הבית ולהסתבכות נוספת של הנאשם. לכך יש להוסיף כי מעצר בית ממושך עלול לפגוע בפרנסתו של הנאשם ושל בני ביתו התלויים בו למחייתו".

הדברים כלולים בהחלטתו של עמית לבטל את מעצר הבית שהטיל בית המשפט המחוזי בבאר שבע על אדם המואשם במעשים מגונים בנערה בת 16, בעת ששימש כרכז חינוכי ומדריך במועדון לנוער יוצא אתיופיה בערד. עמית קבע, כי קיימות בעיות רבות בחומר הראיות ולפיכך אין הצדקה למעצר הבית, אם כי הורה לנאשם שלא להיכנס לערד ושלא לעבוד עם ילדים ובני נוער.

בהחלטתו מתייחס עמית גם ללבטים שהם מנת חלקם של שופטי המעצרים. הוא מציין, כי אומנם קיימת פסיקה ענפה בנוגע להארכות מעצר ולשימוש בחלופות, אך לצידן על השופט להפעיל את נסיונו, האינטואיציה שלו, תחושת הבטן והמומחיות השיפוטית. כל מקרה הוא "תפירה ידנית", שואל עמית ביטוי מהשופטת מרים נאור, ומוסיף:

"אין לך שופט מעצרים ששנתו אינה נודדת מחשש שמא הורה על מעצרו של נאשם שבסופו של יום נמצא חף מפשע, או מחשש שהורה על שחרורו של נאשם שלאחר מכן ביצע עבירות נוספות, לעיתים עבירות קשות ביותר. ידיעה אודות מעשה רצח או אונס 'מקפיצה' את השופט אשר חש-אץ לבדוק שמא מדובר ברוצח או אנס שהוא הורה על שחרורו ממעצר. האחריות כבדה מנשוא, אך כפי שרופא בחדר מיון נדרש לקבל החלטה אם לאשפז את החולה או לשחררו, כך גם שופט המעצרים אינו רשאי להתנצל מחובתו ועליו להחליט אם למעצר ואם לחלופת מעצר כזו או אחרת".