תשע שנות מאסר בפועל לנוכל בשיטת פונזי

שופט בית משפט השלום בראשון לציון, אברהם היימן, גזר (ד', 20.7.11) על בועז חכים עונש של תשע שנות מאסר בפועל, לאחר שהורשע במירמת "פונזי" בהיקף 9 מיליון שקל. ציון בבא, שוטר לשעבר שסייע לחכים בלכידת קורבנותיו מבין חבריו לשירות, נדון לשלוש שנות מאסר בפועל.

חכים הבטיח לקורבנותיו ריבית של 3% לחודש, כאשר התרמית היא במבנה הקלאסי של "פירמידת פונזי": תשלום לקורבנות הראשונים מכספיהם של הבאים אחריהם. בבא, אשר שירת ביחידת ליווי עצורים במשטרת מחוז ת"א, שיכנע כמה מחבריו להפקיד אצל חכים סכום כולל של 2 מיליון שקל.

היימן אומר: "מערכת הפיתוי הבנויה על האימון נעשתה על-ידי השניים בציניות, בקור רוח, כאשר רדיפת הבצע היא המניע שהביא לגזילת כספו של האחר - הקורבן - העמל קשות, אוסף פרוטה לפרוטה בעמל ויגיע כפיים". הוא מייחס חומרה רבה עוד יותר למעשיו של בבא, אשר לדבריו ידע היטב שהוא גוזל את פרוטותיהם של חבריו, ששכרם מצוי בתחתית הסולם של המשטרה.

בגידת החבר וכאב הנזק

היימן מוסיף: "משום שהנאשמים בחרו לנהל משפטם עד תום, בדרך כלל ללא ויתור על עדים, עלה בידי לשמוע עדויות השוטרים האומללים שנותרו כמעט חסרי כל לאחר ששניים אלה גזלו כספיהם. מחד הכאב על בגידת החבר ומאידך עלה ונשמע הכאב בגין הנזק הרב שנגרם להם. יש ביניהם שמשפחתם נהרסה, משפחות התפרקו משום מעשים נלוזים אלה ויש שחלו במחלות גוף ונפש כתוצאה משברון לב. חסכונות של עמל קשה של שנים ירדו לטמיון או שמא אומר נכון יותר עברו הכספים לכיסי שני הנאשמים".

עוד מזכיר היימן, כי בין קורבנותיו של חכים היה אדם המקורב אליו מאוד מזה שנים, ממנו גזל 560,000 שקל; דודו של חכים; ואלמנה אומללה, כהגדרתו, ממנה גזל 200,000 שקל. הוא אומר, כי אין בליבו כל רחמים כלפי חכים ובבא:

"ספק רב בעיני אם אכן, הפסידו השניים כל כספיהם אך גם אם יש בכך דבר, עדיין אני סבור כי דמעותיהם הם דמעות תנין וזעקתם היא זעקת הקוזק הנגזל. אין לרחם עליהם ולו בשמץ. שכן אם ארחם עליהם אמצא מתאכזר לאומללים הרבים שחייהם נהרסו בעקבות מעשי הנוכלות, המירמה, השקר והגניבה של השניים".

המדינה הפתיעה: מאסרו של חכים יעוכב

היימן מותח ביקורת קשה ביותר על ניהול המשפט בידי חכים ובבא, ועל הצורה בה חקרו באי-כוחם את הקורבנות: "בדרכים לא דרכים עלה בידם לדחוק הקץ למשך כחמש שנים. כל המאמצים שנעשו על-מנת לצמצם ההליך ולקצר המשפט עלו בתוהו. במשפט זה היו עשרים דחיות דיון, רובם בעטיים של הנאשם או באי-כוחם. רבים מהדחיות היו משום מחלות שונות שחלו הנאשמים או באי-כוחם. ברור היה במהלך המשפט כי ביטול יום דיון שנקבע מראש למשפט משמעו דחיית המשפט בחודשים לא מעטים שהרי מצוקת הזמן השיפוטי ידועה לכל.

"הנאשמים עמדו בעקשנות רבה ובתוקף להעלות לדוכן העדים מסכת שלמה של אומללים שכספיהם נגזלו. לא זו אף זו, הטיחו בקורבנות האשם לכך שכספם נגזל. טענו כלפיהם כי הם רודפי בצע וכי הרווח הקל הוא שמשך אותם. טענו כי לא זו בלבד שלא הפסידו כספיהם אלא מכספי התשואה 'הריבית' כלשונם הרוויחו ולא הפסידו וכיוצא באלה טענות מקוממות ביותר. מילה אחת לא נשמעה אודות חרטה כנה, אודות ההזדהות עם הקורבן והבנת מצבו הקשה. אף לא מילה אחת של אמפטיה לאומללים".

חכים נדון גם לקנס של 50,000 שקל ולפיצוי של 258,000 שקל לכל אחד מקורבנותיו. כאשר מדובר בשוטרים, ישלם חכים רק 70% מסכום זה, בשל חלקו של בבא בעבירות. בבא נדון גם לקנס של 10,000 שקל, והיימן קבע שפיצוי קורבנותיו יבוא מתוך הליכי פשיטת הרגל בהם הוא מצוי.

המדינה הסכימה לדחיית מאסרו של חכים עד 15.9.11, והיימן אישר זאת - תוך שהוא מביע תמיהה על עמדת המדינה וקובע שחכים יהיה באיזוק אלקטרוני ובמעצר בית מוחלט. גם עונשו של בבא עוכב עד למועד זה, והיימן נמנע ממעצר בית ואיזוק אלקטרוני.