האם גוגל מחליף את הזיכרון שלנו?

לפני הופעתם של המחשבים האישיים והטלפונים הסלולריים, רובנו זכרנו ושיננו כמות מכובדת של מידע - כמו מספרי טלפון ותאריכים של ימי הולדת - זאת בהשוואה למצב כיום (בשביל מה יש פייסבוק?). לא מפתיע אם כך שמחקר חדש גילה שהמוח אינו זוכר מידע בצורה יעילה במיוחד במקרים בהם אנו יודעים שהמידע נשמר במחשב. מה שכן נזכור הוא היכן אנחנו צריכים לחפש כדי להגיע למידע ששמרנו.

חוקרים מאוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק הגיעו למסקנה כי הטכנולוגיה פוגעת באותם זיכרונות עליהם אנחנו בדרך כלל חושבים, כמו שמות של שחקנים לדוגמה, אך הם סבורים גם כי יש לכך יתרונות מסוימים, משום שאם "מפנים" את המוח מכמות מסוימת של מידע, ניתן לאגור מידע רב יותר מהתכנים שאנו קוראים ולזכור אותם טוב יותר. מה שעדיין לא ברור הוא כיצד השינויים הללו בדפוסי הזיכרון ישנו את המוח בטווח הארוך.

הדרכים דרכן אנו מסתמכים על המחשבים לצורך מידע הן רבות - מתוצאה של משחק ספורט, דרך לימוד נוסחאות סטטיסטיות ועד הניסיון לגלות מי היה השחקן בסרט שצפינו בו לאחרונה - ומספר הקשות בלבד יכולות לגלות מה אנו מחפשים.

אנשים באופן אוטומטי חושבים על שימוש במנוע חיפוש, במחשבים ובטלפונים החכמים כדרך לחיפוש מידע שחסר להם, והכלים הללו משמשים אותם בדומה למקורות זיכרון חיצוניים. החוקרים רצו לבדוק אם השימוש בכלים אלו בדרך זו יכול לפגוע בזיכרון. כדי לבחון זאת, הם ביצעו ארבעה ניסויים. כל משתתפי המחקר היו סטודנטים.

הניסוי הראשון כלל 46 מתנדבים, שנשאלו שאלות טריוויה. חלק מהשאלות היו קלות, כמו "האם 2 ועוד 3 שווים 5?", ואחרות היו קשות עד כדי כך שלמשתתפים היה כמעט בלתי אפשרי לדעת בוודאות את התשובה ללא שימוש במחשב. לדוגמה: "האם דנמרק גדולה יותר מקוסטה-ריקה?". לאחר מכן הראו החוקרים למשתתפים קבוצה של מילים כלליות, כמו שולחן או טלפון, או מילים הקשורות למחשב כמו "מודם", "מסך", "גוגל", יאהו", והם התבקשו לזהות את הצבע של כל מילה (אדום או כחול). משתתפים שניסו לענות על השאלות הקשות הגיבו לשאלות על הצבע לאט יותר (ב-120 אלפיות שנייה) בהשוואה לאלו שלא.

המחשב - גלגל הצלה?

צילום: מאגר מידע [צילום: פלאש 90]

החוקרים משערים כי הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהם נטו להסתמך על השימוש במחשב לצורך מציאת התשובות, מה שהאט את זמן התגובה שלהם. זמן התגובה האיטי ביותר היה למילה "גוגל".

בניסויים השני, השלישי והרביעי השתתפו 60, 28 ו-34 מתנדבים, בהתאמה, וכל ניסוי נבנה על הקודם לו. בניסוי השני, המתנדבים ענו על שאלות טריוויה והקלידו את התשובות. מחציתם האמינו כי המידע יישמר, והמחצית השנייה של המשתתפים חשבו כי הוא יימחק. אלו שחשבו שלא תהיה להם גישה למידע מאוחר יותר זכרו אותו טוב יותר לעומת אלו שחשבו שהוא יישמר.

בניסוי השלישי, המשתתפים שוב הקלידו את התשובות לשאלות טריוויה ואז נאמר להם כי המידע נשמר, נמחק או נשמר בקובץ מסוים. שוב, אלו שחשבו שהמידע נמחק זכרו טוב מכולם.

בניסוי האחרון, החוקרים אמרו למתנדבים כי כל המידע יישמר, ונתנו להם שמות כלליים של קבצים, כמו "עובדות", "נתונים", "שמות" או "מידע". המתנדבים התבקשו לכתוב על נייר כמה שיותר תשובות שיכלו לזכור, והיכן נשמר המידע. בניסוי זה גילו החוקרים כי המשתתפים זכרו היכן שמרו את המידע יותר מאשר את המידע עצמו.

התוצאות אינן שונות בהרבה מהדרך בה אנשים מסתמכים אחד על השני לצורך זיכרון חיצוני. לדוגמה, אם אתם מכירים חבר שזוכר פרטים רבים על אירועי ספורט ואחד אחר שהוא מאגר בלתי נדלה לפרטים היסטוריים, הרי שאם תזדקקו למידע תפנו אליהם. האינטרנט מספק גם הוא מידע רב.

מומחים שהגיבו למסקנות ציינו כי למרות ההתייחסות לשימוש במחשב כאל זיכרון חיצוני, יש לזכור כי אם אנו לא משתמשים בקיבולת שיש לנו לזיכרון, הרי שקיימת בהחלט סיבה לדאגה משום שאנו עדיין צריכים לבצע מטלות המסתמכות עליו. מצד שני, ייתכן שאנו יכולים לנצל את הטכנולוגיה לטובתנו כך שהיא תאפשר לנו לא להעמיס על עצמנו מידע רב מדי.

חשוב לציין כי מדובר במחקר התחלתי, ועדיין נדרשים מחקרים רבים יותר כדי לאשר את הממצאים ולגלות מה הן ההשלכות שלהם.

תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת "Science".