ועדת ערר תדון בתביעת חולון לפיצוי על נתב"ג 2000

ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה במחוז תל אביב תדון בתביעתה של עיריית חולון לפיצוי של 150 מיליון דולר בגין פרויקט נתב"ג 2000. כך קבע (17.7.11) בית המשפט העליון, שמונה שנים לאחר שהסוגייה הובאה לפתחו.

העירייה תובעת פיצוי זה, בטענה שמעבר המטוסים מעל שטחים שבבעלותה מביא לירידה בערכם. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בחולון החליטה שלא לדון בתביעה, בשל העובדה שחברי מועצת העירייה חברים גם בה, והעבירה את הדיון לוועדת הערר במחוז ת"א.

רשות שדות התעופה טענה (באמצעות עו"ד חנן מלצר, כיום שופט ביהמ"ש העליון), כי דין תביעת העירייה להידחות על הסף, מאחר שעירייה מנועה מלתבוע את הוועדה המקומית הפועלת בתחומה על פגיעה במקרקעיה עקב אישור תוכנית. ועדת הערר דחתה טענה זו, אך שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל רובינשטיין, קיבלה אותה ודחתה על הסף את תביעת העירייה.

כעת קיבל ביהמ"ש העליון את ערעור העירייה והחזיר את הדיון לוועדת הערר. יש לציין, כי מדובר רק בהחלטה מקדמית על סמכות הוועדה לדון בתביעה, שבירורה טרם החל לגופו. לפיכך, יידרשו עוד שנים רבות של הליכים בטרם תוכרע סופית התביעה עצמה - הנוגעת לתוכנית שאושרה ב-1997, תביעה שהוגשה בשנת 2000.

בנוגע לשאלה האם עירייה יכולה לתבוע פיצוי על תוכנית מיתאר, אומרת פרוקצ'יה: "נדרש איזון בין האינטרס התכנוני הכלל-ארצי בפיתוח תשתיות לאומיות לבין האינטרס הקנייני המקומי של תושבי רשות מקומית, הנפגעים מהתכנון הארצי. האינטרסים הנוגדים של תושבי הרשות המקומית מצד אחד, ושל כלל הציבור מנגד, חותרים לאיזון וליצירת הרמוניה ביניהם. ההכרה בזכות הפיצוי של הרשות המקומית על פגיעה במקרקעיה עקב תוכנית מיתאר ארצית, מהווה מענה ראוי לאיזון הנדרש בין האינטרס הציבורי המקומי לבין האינטרס הציבורי-תכנוני הכלל-ארצי, ביוצרה שיווי משקל ראוי בין אינטרסים אלה".

פרוקצ'יה גם מקבלת את הנחת היסוד, לפיה ועדה מקומית אינה יכולה לדון בתביעה של אותה עירייה. היא קובעת, כי קיומה של ועדת הערר המחוזית אכן מהווה פתרון ראוי לבעיה זו: "את ניגוד העניינים הקיים בין הרשות המקומית התובעת לבין הוועדה המקומית כנתבעת ניתן לנטרל כבר בתחילת הליך הטיפול בתביעת הפיצוי, על-ידי העברת התביעה להכרעת ועדת הערר באמצעות הוועדה המקומית, המשמשת 'צינור' טכני בלבד לצורך כך".