הנשיאה גרסטל חושפת: סודות היעילות של מחוזי מרכז

"אני לא מאמינה בחלוקת מחשב, מפני שהיא מאוד שרירותית. היא הולכת לפי כמויות מספריות, ואין תיק אחד שדומה לתיק השני". כך אומרת נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, הילה גרסטל, בהסבירה מדוע התיקים בבית משפט זה מחולקים ידנית בידי סגניה והיא עצמה. גרסטל דיברה בראיון לביטאון "עורך הדין".

בהתייחס ליעילותו הרבה של בית משפט זה, אומרת גרסטל, כי היא אינה מזמינה עשרות תיקים לאותה שעה וכי היא מאמינה בהתמחות של שופטים בתחומים מסוימים ובניתוב התיקים אליהם בהתאם לכך. "אנחנו עובדים ברמה הארגונית, כל הזמן משנים. ובנוסף, עובדים מאוד קשה, כל השופטים ללא יוצא מן הכלל. יש פה חברות נהדרת בין השופטים, עזרה הדדית מדהימה", הוסיפה.

עוד אומרת גרסטל, כי החליטה כבר לפני עשר שנים שלא תהיה מועמדת לבית המשפט העליון, בשל המחיר האישי והמשפחתי המחויב מתפקיד זה. בנוסף לכך, "אין לי את היומרה לעצב את פני המדינה לעתיד. אני חושבת שהתרומה שלי מבחינה ציבורית, כנשיאה שמנהלת בית משפט, או כשופטת מהשורה, היא לא יותר קטנה מאשר התרומה שלי אם הייתי בבית המשפט העליון". סיבה נוספת שמונה גרסטל היא אהבתה למפגש עם הצדדים בערכאה הדיונית, שאינו קיים בערכאת הערעור.

לדעת גרסטל, על שופט להקפיד בראש ובראשונה על איכות פסקי הדין שלו ורק לאחר מכן על המהירות, תוך מציאת נקודת האיזון בין כתיבה ארוכה מדי לקצרה מדי. "אני לא אוהדת של הרעיון של כתיבת פסקי דין על אתר, דבר שכן מקובל היום במערכת שלנו", היא מוסיפה. לדבריה, יש לקרוא שוב מההתחלה את התצהירים, העדויות והראיות בטרם ניגשים לכתיבת פסק הדין.

בפן האישי אומרת גרסטל, כי אינה מסוגלת לשבת בתיקים פליליים של פשע חמור: "בנשמתי אני קצת עובדת סוציאלית, ובכל תיק [כאשר כיהנה כשופטת שלום ברמלה - א.ל.] בדקתי איפה טעינו כמדינה ואיך יכול להיות שבחורה בת 16 כבר מכורה לסמים ואיפה רשויות הרווחה". לדבריה, היא דמעה פעמים רבות תוך כדי משפט, כולל בתיקים אזרחיים.