האם החיים בעיר פוגעים בזיכרון?

חשיפה ממושכת לזיהום אוויר עלולה לגרום לשינויים פיסיים במוח, כמו גם לבעיות למידה וזיכרון ואפילו לדיכאון. אלו הממצאים העולים ממחקר שנעשה בעכברים.

למרות שמחקרים אחרים הראו את ההשפעות המזיקות שיש לזיהום האוויר על הלב ועל הריאות, זהו אחד המחקרים הראשונים שבחנו השפעות ארוכות-טווח וגילו השפעה שלילית על המוח. כך לדברי החוקרים, מאוניברסיטת אוהיו שבארצות הברית.

תוצאות המחקר מראות כי חשיפה ממושכת לאוויר מזוהם יכולה להיות בעלת השפעות שליליות בלתי נראות על המוח, ואלו עלולות להוביל למספר בעיות בריאותיות. ההשלכות יכולות להיות משמעותיות ביותר כשמדובר באנשים החיים ועובדים באזורים מזוהמים בכל העולם.

ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת "Molecular Psychiatry".

מחקרים קודמים הראו כי חלקיקים נשימים גורמים להתפשטות דלקתיות בגוף וקשורים ללחץ דם גבוה, לסוכרת ולהשמנה. במסגרת המחקר החדש ניסו החוקרים לבחון את ההשפעות שיש לחלקיקים הנשימים גם על המוח. לדבריהם, ככל שמחקרים רבים יותר מגלים את ההשפעות הבריאותיות של חשיפה ממושכת לזיהום אוויר, כך מתעוררות סיבות נוספות לדאגה. המחקר הנוכחי מספק ראיות נוספות להשפעות השליליות שיש לזיהום האוויר על הבריאות.

במסגרת המחקר, חשפו החוקרים עכברים לאוויר מסונן או לאוויר מזוהם לאורך שש שעות בכל יום, חמישה ימים בשבוע למשך עשרה חודשים - כמעט מחצית מתוחלת החיים של העכברים. האוויר המזוהם הכיל חלקיקים נשימים - אותו סוג של חלקיקים הנוצרים על-ידי המכוניות, המפעלים והאבק הטבעי. החלקיקים הם זעירים - כ-2.5 מיקרומטרים בקוטרם, או כ-1/30 מרוחבה הממוצע של שערה. חלקיקים אלו יכולים להגיע עמוק לאזורים בריאות ובאיברים אחרים בגוף.

ריכוז החלקיקים הנשימים אליהם נחשפו העכברים היה שווה-ערך לזה שאליו אנו נחשפים באזורים עירוניים מזוהמים מסוימים.

לאחר עשרה חודשים של חשיפה לאוויר - הנקי או המזוהם - החוקרים ערכו מספר מבחנים התנהגותיים בבעלי החיים.

שינויים ברורים במוח

במבחנים של למידה וזיכרון, העכברים הושמו במקום מואר באור בהיר וחזק והיו צריכים בתוך שתי דקות לגלות את היציאה ממנו, שהובילה לקופסה חשוכה שם הרגישו נוח יותר. החוקרים איפשרו להם ללמוד את הדרך לפתח המילוט במשך חמישה ימי אימון. לעכברים שנשמו את האוויר המזוהם נדרש זמן ממושך יותר כדי לגלות היכן פתח המילוט. עכברים אלו הצליחו גם לזכור פחות היכן הפתח כשנבחנו שוב מאוחר יותר.

במסגרת ניסוי נוסף, עכברים שנחשפו לאוויר המזוהם הראו התנהגויות דמויות דיכאון בהשוואה לעכברים שנשמו את האוויר המסונן. העכברים שנחשפו לאוויר המזוהם הראו גם רמות גבוהות יותר של התנהגות דמויית חרדה באחד המבחנים, למרות שלא במבחן אחר.

החוקרים רצו גם לגלות את התשובה לשאלה כיצד זיהום האוויר גורם לשינויים אלו בלמידה, בזיכרון ובמצב הרוח, ובדקו את אזור ההיפוקמפוס במוח כדי למצוא אותה. הם רצו לבחון את ההיפוקמפוס משום שידוע כי הוא קשור ללמידה, לזיכרון ולדיכאון. התוצאות הראו הבדלים פיסיים ברורים בהיפוקמפוס של העכברים שנחשפו לאוויר המזוהם, בהשוואה לאלו שלא.

החוקרים בחנו במיוחד אזורים בהם נוצרים תאי עצב הנקראים דנדריטים. לדנדריטים יש בליטות קטנות שנקראות ספינים, המעבירות אותות מתא עצב אחד לשני.

לעכברים שנחשפו לאוויר המזוהם היו פחות ספינים בחלקים של ההיפוקמפוס, דנדריטים קצרים יותר ומורכבות נמוכה יותר באופן כללי של תאים. מחקרים קודמים הראו כי סוגי שינויים אלו קשורים לירידה ביכולות הלמידה והזיכרון.

מחקרים אחרים הראו כי חשיפה כרונית לאוויר מזוהם גורמת להתפשטות דלקתיות בגוף, וזו קשורה למספר בעיות בריאותיות, כולל דיכאון. המחקר הנוכחי מספק ראיות לדלקתיות זו בהיפוקמפוס. אצל העכברים שהיו חשופים לאוויר המזוהם, מסרים כימיים שגרמו לדלקתיות, ונקראים ציטוקינים פרו-דלקתיים, היו פעילים יותר בהיפוקמפוס בהשוואה לעכברים שנשמו את האוויר המסונן.

ההיפוקמפוס רגיש במיוחד לנזק שנגרם מדלקתיות, ולכן החוקרים משערים כי דלקתיות מערכתית הנגרמת משאיפת אוויר מזוהם משפיעה גם על מערכת העצבים המרכזית.