בג"ץ: המסגד הטורקי בבאר שבע יהיה מוזיאון לאיסלאם

המסגד הגדול של באר שבע, ששימש כמוזיאון הנגב עד סגירתו בשנת 1992, יהפוך למוזיאון לתרבות האיסלאם. כך פסק (יום ד', 22.6.11) בג"ץ בסיומו של הליך שנמשך תשע שנים.

המסגד נבנה בידי השלטונות הטורקיים בשנת 1906, ובשנים 1953-1948 שימש כבית מעצר וכבית משפט השלום. ב-1953 הוא החל לשמש כמוזיאון, עד שפונה בשנת 1992 בשל היותו מבנה מסוכן ומאז הוא עומד ריק. עיריית באר שבע ביקשה לשוב ולהשתמש במבנה כמוזיאון, בעוד האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים, הוועד המוסלמי בנגב ואחרים ביקשו לשוב ולהופכו למסגד.

כאמור, ההליכים נמשכו לא פחות מתשע שנים, בין השאר בשל דיונים פנים-ממשלתיים בנושא ושורה של הצעות פשרה שהועלו, חלקן בידי בג"ץ. הדיון האחרון התקיים ביוני 2009, ופסק הדין ניתן רק כעת. למרות שאת דעת הרוב כתב השופט סלים ג'ובראן, נוספה לו דעה תומכת ארוכה במיוחד של השופטת בדימוס איילה פרוקצ'יה. השופטת מרים נאור נותרה במיעוט בדעה לפיה יש לדחות את העתירה.

לתרום לקירוב הלבבות

לגופו של עניין, דוחה ג'ובראן את החלטת העירייה שלא לאפשר לחזור ולהשתמש במסגד לצורכי תפילה. לדבריו, אין די בהעלאת חשש כללי של סכנה לשלום הציבור, אלא יש להציג ראיות המוכיחות על הסתברות קרובה להתממשותה של סכנה זו. "אף בעצם האפשרות לפגיעה קרובה לוודאי אין כדי להכריע באופן סופי את הזכות לפולחן, שכן על הרשות לשקול אף את האמצעים החלופיים המצויים בידה למניעתה של הסכנה", הוא מוסיף.

בנקודה זו מסכם ג'ובראן: "לא מובן על כן מדוע יש בפתיחת מבנה המסגד לתפילה כדי להוות סכנה לשלום הציבור שאינה ממילא מצויה בכל צעד ושעל של מדינה דמוקרטית, ואשר על מניעתה אמונה המשטרה באמצעים העומדים לרשותה, בין היתר באמצעות מניעתן של התקהלויות על-פי שיקול דעתה ובהתאם לדין".

עוד קובע ג'ובראן, כי החלטת העירייה להשתמש במבנה כמוזיאון, מתעלמת מההיסטוריה שלו, מעיצובו ומחשיבותו לאוכלוסיה המוסלמית. "משלא נתנה העירייה כל משקל לשיקולים אלו, על כל המשמעות שיש להם בכל הנוגע לציבור המוסלמי בישראל ולחשיבותם במסגרת קידום רב תרבותיות וסובלנות בישראל, הרי שלא ניתן לומר שמדובר בהחלטה סבירה", ולכן דינה להתבטל.

ג'ובראן מסכם: "ייעוד המוזיאון יוקדש לתרבות האיסלאם ועמי המזרח, באופן שיבטיח מתן ביטוי להיבטים שונים של תרבות האיסלאם, על-פי שיקול דעתם המקצועי של מנהלי המוזיאון ובהתייעצות עם העותרים ובכפוף לכל דין. אוסיף כי מדובר לטעמי בפתרון שאינו אך מתקן את הפגם שבהחלטתה של העירייה, אלא אף עשוי להיות בו כדי לתרום במידה רבה לקירוב הלבבות בין כל תושבי ובאי באר שבע מכל העדות והדתות ולסובלנות במדינה כולה, שראשיתם היא בהכרת האחר".

תחושה קשה מטיעוני העירייה והמדינה

צילום: המסגד בתחילת שנות ה-90 [משה מילנר/לע"מ]

ג'ובראן פותח במותחו ביקורת חריפה על עיריית באר שבע והמדינה: "לא מעט מטיעוניהם של המשיבים טוב היה לו לא היו נטענים, ומעלים הם תחושה קשה באשר לתפיסתה של עיריית באר שבע ושל המדינה את הציבור המוסלמי החי בקרבנו". הוא גם תמה מדוע טענו העירייה והמדינה, כי השבת המבנה לתפקידו כמסגד תפגע במרקם היחסים בין יהודים למוסלמים:

"מתקשה אני להבין את עמדתם של המשיבים לפיה נקיטת צעד לשיפור מצבו של מיעוט דתי ותרבותי זה [הבדואים בנגב - א.ל], ויהא זה אף צעד סמלי בלבד כמבוקש בעתירה, היא זו שתביא לעוינות מצידו של ציבור זה, אשר לא פעם דובר על שותפות גורלו בגורל המדינה, וזאת חרף תחושת קיפוח קשה בקרבו ואשר נדמה כי אינה מנותקת מהמציאות.

"בפרט קשה בעיני עמדתם של המשיבים לפיה דווקא שימוש במבנה המסגד לשם פולחן דתי תביא לפגיעה בסדר הציבורי. האומנם טוענים המשיבים כי מטבעו של הפולחן הדתי כי מביא הוא לריב ומדון? או שמא טוענים הם כי גלום בפולחן הדתי המוסלמי דווקא דבר מה שיש בו כדי להביא לעימות בין אוכלוסיות שאלמלא כן שוררים ביניהן יחסים תקינים?"

ג'ובראן מסיים חלק זה בהנחיה כוללנית יותר: "טוב יעשו המשיבים אם יזכרו כי כרשויות ציבוריות מחויבים הם לא רק בשמירה על זכויותיו המשפטיות של הציבור - מיעוט כרוב - אלא גם בכבודו, ובמסגרת זאת עליהם לשקול היטב מה משמעות הטענות אותן הם מעלים אף בשעה שלדידם עניינם צודק מהבחינה המשפטית הטהורה".