השופט ישעיהו שנלר מבית המשפט המחוזי, בהסמכת השופטים רות לבהר-שרון וקובי ורדי, דחה באחרונה ערעור על פסק דין לפיו התקבלה תביעה לקיום שיק בסכום של 645 אלף שקלים, חרף טענות של בעל החשבון ממנו נמשך השיק, כי חתימתו זויפה וכי אינו מכיר כלל את התובע, העוסק לפרנסתו בהלוואות חוץ בנקאיות בשוק האפור.
התובע, שלמה (שלי) נרקיס, שיוצג על-ידי עו"ד ישי בית-און, אחז בשיק, והגיש בקשה לביצועו. השיק נמשך מחשבונו של הנתבע אשר כראדי, לפקודת נתבע נוסף, אחיו של אשר - דני כראדי. על גב השיק הופיעה חתימת הסב של דני וכן חתימה של אח שלישי - אבי, שנפטר טרם הגשת התביעה.
הנתבעים - האחים אשר ודני כראדי, שטענו כי כלל לא ידעו על משיכת השיק, הגישו התנגדות לביצועו בטענה שחתימותיהם זויפו, כי הם אינם מכירים את התובע, הם לא נתנו לתובע את השיק ולא קיבלו בגינו כל תמורה. עוד טענו האחים כי ככל הנראה השיק הוצא מהם במרמה. יחד עם זאת, האחים לא שללו את האפשרות שהשיק הגיע לידי אבי - אחיהם שנפטר, אך הוסיפו וטענו כי אבי מעולם לא שימש כשליח מטעמם ובכל מקרה הוא פעל מבלי שקיבל מהם כל הרשאה.
התובע מצדו טען כי קיבל את השיק במסגרת עיסוקו כמלווה מהאחים דני ואבי, וזאת בתמורה להלוואה כספית שנתן. יחד עם זאת, התובע לא הראה שום מסמך המאשר את עצם מתן ההלוואה.
בית המשפט פסק כי התובע הצליח להוכיח בחקירות הנגדיות כי האח אבי שנפטר היה מעין "ראש המשפחה" וקיבל מאחיו הרשאה בלתי מוגבלת לעשות כרצונו בחשבון שממנו השיק נמשך. לפיכך, הוכח חיובם של האחים על-פי השיק וזאת אף אם כלל לא ידעו עליו.
לגבי הוכחת התמורה, שקיומה הוא תנאי על-פי החוק כדי לאחוז בשיק כשורה, קבע בית המשפט כי נטל ההוכחה רובץ על הנתבעים להוכיח שלא ניתנה תמורה בעד השיק. משלא עמדו בנטל וחרף העובדה שגם התובע לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת כיצד הגיע לידיו השיק ואיזו תמורה קיבל, פסק בית המשפט כי התובע אוחז בשיק כשורה ודחה את הערעור.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה