"מדינת ישראל קמה בזכות העולים"

בכינוס אשדוד הרביעי לעלייה ולקליטה, "האתגר הלאומי" 2011, אשר התקיים (יום ג', 14.6.11) בבית יד לבנים באשדוד, נשאה דברי פתיחה שרת הקליטה, סופה לנדבר. בדבריה, התייחסה לנדבר להון האנושי שהביאו העולים החדשים לישראל: "מדינת ישראל קמה בזכות עולים - ציוניים, מהעליות שקדמו להקמת המדינה, ועד לימים אלה כאשר העולים המגיעים ארצה ממשיכים את הבנייה והיצירה במדינה. העולים תורמים לחיזוק מעמדנו כמעצמה אזורית. חוסן לאומי נמדד בראש ובראשונה באמצעות ההון האנושי של המדינה, ובדרך בה הוא מטופל. העולים הם אחד הגורמים שתרמו לכך שמדינת ישראל תהיה חברה בארגון ה-OECD".

גם נתן שרנסקי, יו"ר הסוכנות היהודית, נשא דברים, והתייחס להליך הגיור, אותו נדרשים עולים חדשים לעבור לעתים: "היום יש קצת יותר מ-13 מיליון יהודים בעולם, ועדיין לא הגענו למספר שהיה לפני השואה. אני מקווה שעוד כמה שנים נגיע למצב שרוב הקהילה היהודית בעולם היא בישראל. אך אם אנו רוצים להמשיך לקבץ גלויות, לא נוכל שלא לקלוט משפחות מעורבות. עם זאת, לא ייתכן שכללי ההצטרפות זהים לכללים שהיו נהוגים בספרד בתקופת האינקוויזיציה, עקב הפחד שהיה בקרב היהודים אז. אני מברך על כוונת השינוי של משפחת הקליטה והסוכנות היהודית, אך הדרך עוד ארוכה".

ראש עיריית אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי, התייחס בדבריו לעולים צעירים, כנושא שמוביל את כינוס הקליטה הרביעי: "הנוער העולה, מתלבט בין זהותו הישראלית ליהודית ומתמודד עם שאלת זהות המעניינת כל צעיר, בשלב המכריע של גיבוש האני הפנימי שלו. אולם, נוסף מרכיב משמעותי נוסף בהיותו עולה או בן של עולים, אשר בהכרח משפיע על שפתו, הרגשת השייכות שלו, וכן על הערכים והמחויבות שלו לשירות צבאי. השאיפה היא, שלעולה הצעיר תהיה תחושת ביטחון, שמדינת ישראל היא ביתו".

בהמשך הוקרנה ברכה מצולמת מאת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שציין בהערכה את המאמץ האישי שנדרש מכל עולה בעצם עזיבת ביתו, למען העלייה. כמו-כן התייחס ראש הממשלה למאמצים המדיניים שנעשים על-מנת להקל על העולים את השתלבותם, בתחומים כגון פנסיות לעולים חסרי פנסיה, מצוקת הדיור הציבורי ועוד.

"צריך לומר את האמת"

צילום: [צילום: אורי פורת]

בכינוס התקיים פאנל בנושא תהליכי גיבוש של זהות חברתית בקרב צעירים עולים. במסגרת הפאנל, התקיים דיון ער בשאלת הגיור של עולים חדשים אשר אינם יהודים על-פי ההלכה ובשאלת הזהות היהודית.

פרופסור אשר כהן, מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, מבין העוסקים בתחום הגיור במדינת ישראל, ציין כי "מתוך העולים מחבר המדינות, כשני שליש, שבע מאות אלף איש, הם יהודים, וכשליש, כשלוש מאות אלף אינם יהודים לפי ההלכה. אני מכנה אותם "אב יהודי ואם-16". מובן שהם חלק מהקולקטיב היהודי לכל עניין ושפה לאומית. יש פער בין עובדה זו לבין השתייכותם הדתית, משום שלפחות מחצית מהחברה היהודית לא תראה באדם כיהודי אלא אם יעבור תהליך גיור רשמי. אני טוען כי מי שמחמיר היום בדיני גיור הופך למקל הגדול ביותר בדיני ההתבוללות".

אלוף (במיל.) אלעזר שטרן, יו"ר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל, ומי שכיהן בעבר כקצין חינוך ראשי וכראש אכ"א, ציין כי "החברה הישראלית היום אוהבת לשים אנשים במגרות ולזרוק את המפתח. זה שמאלני, זה דתי, זה עולה חדש, ולפעמים נראה שנוח למי שבתוך המגירה להישאר בה. נתנו את הסמכות להחליט בעניין הגיור לאנשים שחלקם מתכחשים לקיומה של מדינת ישראל. כשאלירז פרץ נהרג בעזה נהרג איתו הקשר שלו שהיה עולה. היה דיון היכן ייקבר האם בבית הקברות הצבאי או לא. מי דן בזה? מי שממילא לעולם לא ייכנס לבית קברות צבאי. האוכלוסיה שצריכה את הליך הגיור כבר התייאשה. צריך לעודד את הציבור להגיד שאנחנו מעוניינים בגיור ידידותי".

עוד ציין שטרן כי "צריך לומר את האמת, שמה שלומדים בהליך הגיור, 95% מהנוער לא יודע. אם יש טעות היסטורית של הציונות הדתית, זה שהיא לא נתנה אפשרות למי שלא מקיים תרי"ג מצוות. חשוב וצריך לצרף לעם היהודי אנשים שאתה לא בטוח שיקיימו את תרי"ג המצוות. הבעיה לא פחות עוצמתית מבעיות אחרות כמו בעיית ילדי העובדים הזרים למשל".

הסופרת אלונה קמחי, שעלתה לארץ מאוקראינה בגיל 8, ציינה כי "אני ככל הנראה ישראלית אבל כבר הרבה שנים שהזהות היהודית שלי הפכה ליותר משמעותית. אני רואה את עצמי קודם כל יהודייה, בשל מדיניות של מדינת ישראל שקשה לי יותר ויותר להזדהות איתה, וכמעט שום דבר בפוליטיקה הישראלית לא מייצג אותי. השאלה מי הוא יהודי היא מאוד מורכבת. יהודים פשוט יודעים שהם יהודים, ולאורך שנים חיו חיים יהודיים. לי יותר נוח לחוות את עצמי כיהודייה מאשר להזדהות עם הדבר הזה שנקראה זהות ישראלית. המדינה פועלת הרבה פחות בהומאניות ממה שייוחס ליהודים בדרך כלל. הרבה יותר קל לחשוב על עצמי כיום כמי שמסוגלת לחיות כיהודייה במקומות אחרים בעולם".

סשה קליאצ'קינה, אשת חינוך ופעילות חברתית, בוגרת נעל"ה: "עברתי תהליך גיור משום שאמי אינה יהודייה, ולא הייתי נחשבת יהודייה על-פי ההלכה בארץ, ולכן חשתי שאני צריכה את האישור הזה. האנשים בבית הדין הרבני ראו אותי פעם אחת ולא יראו אותי יותר לעולם. הם אלה שצריכים לאשר לי שאני יהודייה? אני חושבת שבמשך יותר מדי שנים היהדות הייתה במונופול הרבני, וזאת למרות שגם הרוב של הציבור הדתי לא מזדהה עם ההנהגה הזו".