כך פוטר המבקר הפנימי בחברת החשמל בניגוד לחוק - ל"ל

דוח נציבות תלונות הציבור עוסק בהרחבה בשני מקרים של פיטורים בהם התערב הנציב, מיכה לינדנשטראוס. הראשון והבולט הוא עניינו של המבקר הפנימי של חברת החשמל, רו"ח שי רוזנשטוק, אשר פנה לנציבות בבקשה לקבלת סעד בעניין הליך הפיטורים אשר החברה החלה לנקוט נגדו.

רוזנשטוק טען, כי הליך הפיטורים מנוגד להוראות הדין ואף להסכם עימו, בו נקבע כי תקופת כהונתו היא חמש שנים. עוד טען, כי הליך הפיטורים נועד למנוע ממנו לבדוק תלונות שקיבל על שניים מחברי הדירקטוריון שהם גם חברי ועדת הביקורת.

החברה טענה, כי מלכתחילה מונה רוזנשטוק לתקופת ניסיון של שנה אחת שלאחריה היא הייתה אמורה להחליט אם לאשר לו מינוי של קבע או להפסיק את העסקתו. לטענתה, ההחלטה שלא לאשר את המינוי לא התקבלה בעקבות החלטתו לבדוק תלונות נגד דירקטורים.

אין מינוי זמני של מבקר פנימי

בירור התלונה העלה, כי בהתאם לנוהלי רשות החברות הממשלתיות, תקופת המינוי של מבקר פנימי תהיה חמש שנים, וכי הפסקתה לפני תום תקופת כהונתו טעונה אישור מראש מאת הרשות. רשות החברות הבהירה לנציבות, כי לדעתה אין לקבוע למבקר פנימי בחברה ממשלתית תקופת ניסיון.

על יסוד הוראות חוק החברות וחוק הביקורת הפנימית בדבר התנאים להפסקת כהונתו של מבקר פנימי לפני תום תקופת כהונתו, קבע לינדנשטראוס, כי אין בסיס משפטי לקביעת תקופת ניסיון למבקר פנימי בחברה ממשלתית, כי מינויו הוא מינוי מלא וקבוע לתקופה של חמש שנים וכי לא ניתן להפסיק את כהונתו בטרם עת בלא לנקוט את ההליך הקבוע בחוק לצורך כך. לפיכך, נוהל חברת החשמל, אשר במסגרתו נקבעה תקופת ניסיון לעובדים בכירים בחברה, אינו חל על המבקר הפנימי.

ניגוד העניינים של שני הדירקטורים

נוסף על כך, הבירור העלה ליקויים מהותיים בהליך שבו נדון המשך העסקתו של רוזנשטוק, אשר כאמור לא היה מקום לקיימו רק בשל כך שחלפה שנה מעם מינויו לתפקיד:

1. בישיבת ועדת הביקורת שהתקיימה ב-15.7.10 ובה נדונה סוגיית המשך העסקתו של רוזנשטוק, השתתפו וחיוו דעתם גם שני הדירקטורים שרוזנשטוק בדק באותה עת את התלונות נגדם. הנציבות קבעה, כי היה עליהם להדיר עצמם מהשתתפות בכל ישיבה שבה נדון הנושא.

2. לאחר אותה ישיבה זומן רוזנשטוק להשמיע את דבריו לפני ועדת הביקורת, קודם שתחליט אם להמליץ לדירקטוריון לאשר לו מינוי של קבע או להפסיק את העסקתו. בתום הישיבה החליטה ועדת הביקורת להמליץ לדירקטוריון שלא לאשר את המינוי.

לפי הדין, לפני שיתקיים שימוע לעובד לקראת פיטורים יש להודיע לו אלו טענות עומדות ביסוד הכוונה לפטרו, לאפשר לו לעיין בכל החומר הנוגע לכך ולתת לו שהות סבירה להכין את תגובתו על הטענות האמורות. זכות זו לא ניתנה לרוזנשטוק: במכתב הזימון לשימוע לא פורטו הסיבות לכך שנשקלה הפסקת העסקתו; לא ניתן לו פרק זמן סביר להכין את תגובתו בנושא; הוועדה לא הייתה נכונה לשמוע את טענותיו בפתיחות ובנפש חפצה; לא הובא לידיעתו שהוא זכאי לכך שעורך דין ייצגו בישיבה זו.

3. אף שהיועץ המשפטי של החברה ציין במהלך הישיבה, כי יש לתת לרוזנשטוק שהות נוספת להגיב על הטענות שהועלו נגדו, דחתה יו"ר הוועדה את דבריו, ובו במקום התקבלה ההחלטה להמליץ על הפסקת העסקתו.

הנציבות לא קיבלה הסבר מניח את הדעת לכך שהמהלך להפסקת העסקתו של רוזנשטוק נעשה בחיפזון, תוך פגיעה בזכות השימוע, ותוך התעלמות מהמלצת היועץ המשפטי של החברה לאפשר למתלונן שימוע מלא כדין לפני ועדת הביקורת.

זאת ועוד: רוזנשטוק זומן לישיבת הדירקטוריון כדי להשמיע לפניו את דבריו קודם שהדירקטוריון יקבל החלטה בעניין הפסקת כהונתו. ההזמנה לישיבה זו נשלחה למתלונן יומיים לפני שוועדת הביקורת החליטה להמליץ לדירקטוריון שלא להאריך את תקופת כהונתו של רוזנשטוק, ומכך עשוי להשתמע שכבר הוחלט מראש, עוד קודם שוועדת הביקורת הודיעה לדירקטוריון על החלטתה, מה תהיה עמדתה בנושא.

לאור כל זאת קבע לינדנשטראוס, כי יש לראות את החלטת ועדת הביקורת - ולפיה יש להמליץ לדירקטוריון "שלא לתת מינוי של קבע" לרוזנשטוק - כבטלה. עם זאת, לאחר שבחן ביסודיות את חומרי הבירור קבע, כי לא נמצאה תשתית מספקת כדי לקבוע כי ההליך להפסקת כהונתו של רוזנשטוק ננקט בתגובה על כך שהוא פעל לבדיקת התלונות נגד שני הדירקטורים.

-שחיתות ברשות החניה בעיריית חיפה

המקרה השני עוסק בפקח ברשות החניה בעיריית חיפה שהתלונן, כי העירייה החליטה לפטרו בתגובה על טענותיו בדבר אי-סדרים ומעשי שחיתות ברשות ועל יחס לא נאות לפקחים. המתלונן טען, כי מנהלי אגף הפיקוח מבקשים מפקחי החניה שלא לתת דוחות חניה לאנשים מסוימים, כי הם מבטלים דוחות שניתנו למקורביהם, וכי הפקחים נדרשים למלא מכסת דוחות יומית. עוד טען, כי פקחים שלא עשו כן, נאלצו להתמודד עם צעקות ואיומים על פרנסתם והם אף שובצו לעבודה באזורים קשים.

לדברי המתלונן, ביולי 2009 הוא שוחח עם 17 מהפקחים על המעשים הפסולים המתרחשים ברשות, והם העלו את טענותיהם על הכתב והפנו אותן לראש העיר, יונה יהב. באוקטובר אותה שנה הודיעה העירייה למתלונן על סיום העסקתו. למחרת היום שבו קיבל המתלונן את ההודעה, שודרה בטלוויזיה כתבה על שחיתות לכאורה ברשות, ובה השתתפו כמה מחבריו של המתלונן לעבודה. בעקבות שידור הכתבה הועברו הטענות לבדיקתו של מבקר העירייה, והבדיקה העלתה כי חלק מהטענות שהעלה המתלונן נכונות.

הפקח המתלונן הוחזר לעבודתו

העירייה טענה, כי אין כל ממש בטענות המתלונן על אי-סדרים ברשות, וכי העסקתו של המתלונן, שבאותה עת היה מועסק תקופה קצרה בלבד, הופסקה משום שהוא הירבה להיעדר מן העבודה בלי להמציא אישורים מתאימים לכך.

בירור התלונה העלה, כי לעירייה לא היו טענות כלפי המתלונן במישור המקצועי, וכי הוא נחשב לפקח בעל תפוקות עבודה טובות, אף כי הוא אכן נעדר הרבה מן העבודה והממונים עליו ברשות לא ראו בעין יפה את העובדה שהוא התראיין לעבודה במחלקת הגנים של העירייה ללא ידיעתם.

לינדנשטראוס קבע, כי השיקול המכריע להפסקת העסקתו של המתלונן היה פעולותיו לחשיפת אי-סדרים ברשות. נראה שהסיבה המוצהרת לפיטוריו - היעדרויותיו מן העבודה - וכן פעולותיו לעידוד פקחים נוספים להתלונן על תנאי העסקתם ונסיונו לעבור למחלקת הגנים ללא ידיעת הממונים עליו, אומנם תרמו להחלטת העירייה אך היו שיקולים משניים בלבד.

עוד נקבע, כי לפני שפוטר לא נערך למתלונן שימוע, כי במכתב הפסקת ההעסקה שנשלח אליו לא צוינה סיבת הפיטורים, וכי ראש העיר לא היה חתום על המכתב כנדרש בחוזה ההעסקה של המתלונן. לאור כל זאת הורה לינדנשטראוס להמשיך להעסיק את המתלונן כפקח חניה ולהימנע מלפגוע בתנאי שכרו ובמעמדו.