ביהמ"ש: איום בהתאבדות יכול להוות סחיטה באיומים

אדם המאיים שיתאבד או יפגע בעצמו, ועושה זאת על-מנת להפעיל לחץ על שומעיו, עלול להיות מורשע בסחיטה באיומים. כך קובע (24.5.11) שופט בית משפט השלום בחיפה, יחיאל ליפשיץ.

ליפשיץ נדרש לסוגייה במסגרת משפטה של נאשמת בכך שבהיותה תחת השפעת אלכוהול, איימה על בני משפחתה ושכניה "בפגיעה שלא כדין בגופה, בכוונה להפחידם ו/או להקניטם, באופן שצעקה שברצונה למות ואף יצאה למרפסת הדירה לגג דירת השכן ונעמדה עליו במטרה לממש איומיה, עד שהנוכחים בדירה תפסוה ומנעו ממנה לממש איומיה".

הסניגוריות העלו טענה מקדמית, לפיה איום בהתאבדות אינו מהווה איום בפגיעה שלא כדין, ולאור זאת ביקשו לזכות את מרשתן. לדבריהן, החוק אינו אוסר על אדם לפגוע בעצמו, ולכן אין המדובר בסחיטה באיומים.

ליפשיץ סקר את פסיקת בית המשפט העליון בנוגע לעבירת האיומים והצביע על חילוקי-דעות בין נשיאיו - אהרן ברק ודורית ביניש. לדעת ברק, "פגיעה היא 'שלא כדין', אם היא מהווה עבירה לפי דיני העונשין". לעומת זאת, ביניש סבורה "נראה לכאורה, כי ניתן להסתפק לצורך סעיף זה במבחן הנזכר של התנהגות ללא היתר פוזיטיבי בדין", כלומר: כל פגיעה שלא הותרה - היא פגיעה אסורה. לדבריו, העליון טרם הכריע בסוגייה זו.

ליפשיץ מוסיף, כי כידוע אין היתר פוזיטיבי להתאבד, ולהפך: החוק אוסר לסייע להתאבדות או לשדל אדם אחר להתאבד. הוא גם מצטט שני פסקי דין של בתי משפט מחוזיים, לפיהם גם כאשר האיום מופנה כלפי המאיים עצמו - עדיין הוא בגדר איום. לפיכך, נדחתה הטענה המקדמית.