הרכילות - מועילה לנו ביותר

רכילות יכולה להיות מרושעת ונבזית, אך היא משרתת גם מטרה הגנתית, משום שהיא מאלצת את המוח להתמקד באנשים שעלולים לאיים עלינו. כך לפחות מעידים ממצאי מחקר חדש.

מתנדבים שהתבוננו בתמונות של פנים לא מוכרות התמקדו זמן ממושך יותר בתמונות של אנשים עליהם שמעו מידע לא מחמיא. כאשר הראו להם החוקרים תמונות של אנשים עליהם נאמרו דברים טובים או נייטרלים המתנדבים צפו בהן פחות זמן. הדבר היה נכון גם לגבי תמונות של אנשים בהן צפו בפעם הראשונה ללא שידעו עליהם דבר.

לדברי החוקרים, מאוניברסיטת נורת'איסטרן, מנקודת מבט מעשית, נראה כי התוצאות מרמזות על כך שרכילות שלילית מסייעת לאנשים לנבא טוב יותר מי עלול לפגוע בהם. הם סבורים כי זיהוי אנשים רעים במטרה להגן עלינו משקרנים ומרמאים יכול להיעשות על-ידי התבוננות ממושכת יותר ואיסוף מידע רב על התנהגותם.

רכילות, בין אם היא עסיסית ובין אם הרסנית, משרתת תפקוד מסוים. במקום חוויה ישירה, הסיפורים הרכילותיים מאפשרים לאנשים ללמוד על אחרים בקרב קבוצה גדולה מאוד, וכך לספק רמזים עם מי כדאי להתיידד ועם מי לא, ללא הצורך לבלות עימם זמן מיותר.

המחקר, שפורסם בכתב העת "Science", היה מורכב משני ניסויים שעסקו בתופעה ויזואלית שנקראת "binocular rivalry" (יריבות בשתי העיניים), בה מראים דמות לעין אחת ודמות אחרת מוצגת בו-זמנית לעין השנייה. במקום לראות שתי דמויות האחת על השנייה, דמות אחת נראית במשך מספר שניות ואז היא הופכת לשנייה, שוב לראשונה וחוזר חלילה.

במסגרת הניסוי הראשון, 66 משתתפים התבוננו בפנים אליהן צורפו ארבעה תיאורים של התנהגות חברתית - שלילית, חיובית או נייטרלית. אלו כללו הצהרות כמו "עזר לאישה קשישה עם המצרכים" או "זרק כיסא על חבר לכיתה". הניסוי השני כלל 51 מתנדבים. המשתתפים לחצו על מקש במקלדת למשך הזמן בו התבוננו בדמויות מוכרות או בתמונות לא קשורות (כמו בית, לדוגמה).

המשתתפים בשני הניסויים השתהו זמן ממושך יותר כשהם מתבוננים בפנים לעומת הבית, אך הממצא העיקרי היה שהם השתהו זמן רב יותר כשהם מתבוננים בפנים שהיו קשורות להתנהגויות חברתית שליליות מאשר באלו שהיו קשורות למידע חיובי או נייטרלי.

ממצא מעניין נוסף היה שארבעת זוגות התיאורים של ההתנהגות החברתית השלילית היו מספיקים כדי לעורר תגובה שלילית לפנים שקודם לכן היו נייטרליות לחלוטין, וכדאי יהיה לחקור אם ההשפעה הייתה נראית גם אם לא מדובר היה בפנים אלא באובייקטים כמו צורות גאומטריות למשל.