העליון: תורמי איברים אינם זכאים להחזר כספי

תורמי איברים לחולים אינם זכאים להחזר כספי על הוצאותיהם, ולא היו זכאים לתשלום כלשהו בטרם נכנסו לתוקפם חוק השתלת אברים ותקנות פיצוי לתורם. כך קובע (א', 22.5.11) בית המשפט העליון.

השופטת בדימוס איילה פרוקצ'יה (שוב בפסק דין ארוך - בן 36עמודים - המתייחס לערעור משנת 2006) דנה בערעורים הדדיים של 13 תורמי כליות לבני משפחותיהם ושל קופות החולים המבטחות אותן, על פסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יוסי שפירא.

התורמים טענו, כי תרומות הכליה הביאו לחיסכון ניכר בהוצאותיהן של המדינה ושל קופות החולים, שכן כתוצאה מהן נתייתר הצורך בטיפולי דיאליזה יקרים בחולים שזכו להשתלה. לטענתם, הם היו זכאים לתשלום בגין שורה של עילות: דיני הנזיקין, דיני הביטוח, עשיית עושר ולא במשפט ועוד. כל אחד מהם תבע פיצוי של 8.5 מיליון שקל.

שפירא דחה את הרוב המכריע של עילות התביעה. הוא קבע, כי התורם יהיה זכאי לכיסוי כל נזק ישיר שנגרם לו כתוצאה ישירה מפעולת ההשתלה, וכל זאת במסגרת אחריותה של קופת החולים לביצוע ניתוח ההשתלה במסגרת חוק ביטוח בריאות. לפיכך זיכה שפירא כל אחד מן התובעים בפיצוי גלובלי של 36,000 שקל.

פרוקצ'יה קובעת, כי גם לפיצוי זה אין מקום. לדבריה, שירותי הבריאות שיש חובה להעניקם על-פי חוק ביטוח בריאות מתמקדים בטיפולים הרפואיים עצמם ולא בהוצאות הנלוות אליהן (כגון נסיעות למקום הטיפול). לפיכך, "חוק ביטוח בריאות הוא מקור לחובת הקופות והמדינה לבצע השתלת כליה על חשבונן, כאשר אבר הכליה הוא זמין, ולהעניק את כל הטיפולים הרפואיים הנדרשים הנובעים מניתוח כזה, הן לתורם והן לנתרם; אך לא לחובות ממוניות שמעבר לכך".

בהמשך פסק הדין דוחה פרוקצ'יה את יתר עילות התביעה של התורמים. לדבריה, לא ניתן לדעת האם ההשתלות אכן חסכו בהוצאות המדינה והקופות, התורמים פעלו מרצונם החופשי ומתוך נדיבות כלפי בני משפחותיהם, ואין הוכחה לכך שהמדינה לא פעלה בצורה סבירה להבטיח מלאי של כליות להשתלה.

עם זאת, פרוקצ'יה נמנעה מלחייב את התורמים להשיב את הכספים שקיבלו על-פי פסק דינו של שפירא, וזאת מאחר שכעת כבר חלים החוקים בנוגע למתן תשלום לתורמי איברים. בשולי פסק הדין, קראו פרוקצ'יה והשופט אליקים רובינשטיין לחתום על כרטיס אדי לתרומת איברים.